"מה אתה עושה?", ייתמר לא האמין למראה עיניו.
"מה הבעיה?", שאל ליאור בתמימות והמשיך במעשה הנתעב.
"אני לא מוכן לזה!", ייתמר צעק עליו, "צא מהחדר! צא מהמרפאה!"
"למה?", ליאור לא הבין את חומרת המעשה שלו.
"אתה לא תעשה את הדבר הזה אצלנו בחדר, הבנת?", ניסיתי להסביר לו ברכות אך בנחישות, "דבר כזה לא יקרה אצלנו במרפאה!"
"אתה בושה לבסיס!", ייתמר צרח עליו.
סוף כל סוף, אחרי 4 חודשים שבהם הייתי החובש היחיד במרפאה, הגיע אלינו חובש חדש. לא רק שמדובר בבנאדם היחיד במרפאה שישתחרר אחריי, מדובר גם בחייל צעיר במלוא מובנה של המילה. הוא פשוט צעיר, טירון, קורסיסט, ג'ונג, צהוב ותמים. קשה לו להבין שהוא הגיע לסדיר ושכאן יש חוקים אחרים.
על זה שהוא הצדיע למפקד שלנו, איליה, עוד החלקנו. אבל את זה שהוא ישב בחדר ועשה גלח"צ (גילוח וצחצוח של הנעליים) כבר לא יכולנו להעביר לסדר היום.
"בואנה, השק"ם הזה הרבה יותר גדול מהשק"ם של בה"ד 10", ליאור לא חדל להדגיש בכל מקום את הצעירות שלו.
"נו, ברור", אמרתי לו, "זה הבסיס הכי גדול של חייל האוויר".
"כמה אתה חושב שיעלה לי פה לקנות משחת נעליים?", הוא שאל שוב בתמימות.
"אתה באמת רוצה לקנות משחה לנעליים?", שאלתיו.
"כן", הוא ענה, "עוד מעט נגמרת לי המשחה ואני לא אוכל לעשות גלח"צ".
"אבל אמרנו לך שאצלנו לא עושים גלח"צ!"
"מה עדיף?", הוא ניגש לבחון את המשחות, "את זאת שמשחירה או את זאת שמבריקה?"
"תעזוב את זה, אני לא אגיד לך עוד פעם!"
"אבל צריך קודם לצחצח את הנעל, אח"כ לייבש אותה, אח"כ לגלח"צ ואח"כ להבריק"
"ואז להוציא את המקל שתקוע לך בתחת!"
כשניסיתי להסביר לו בהיגיון שבסדיר כבר לא שמים לב לדיגום של החייל, ובמיוחד בטייסת שלנו, שזכתה לתואר המפוקפק "הטייסת עם הכי בעיות דיגום ומשמעת בחייל האוויר" (ע"ע- החבר של מנש מגף רכב שקיבל 21 יום כלא על איזה מליון עבירות דיגום בבת אחת), הוא רק ענה לי ש"צריך שיהיה לפחות צדיק אחד בסדום".
החלטתי לעשות מעשה והודעתי לאיליה, המפקד שלנו, שליאור עושה גלח"צ כל בוקר.
איליה פתח עליו זוג עיניים של שימי תבורי וסינן לעברי "שלא תיתן לזה לקרות!" חריף ביותר.
אז ליאור מחליט לסרב לפקודת הרב סרן שלו, ולהיות החייל הצעיר של המרפאה. למרות שהוא גר קרוב לבסיס, הוא סוגר לילות במרפאה, הולך לישון ב-10 וחצי, מגלח"צ ומסונג'ר למטלות הכי מעצבנות.
באחד הימים השבוע, ליאור נסע איתי לבסיס ציוד רפואי בתל השומר, להחזיר את הכמות המטורפת של ציוד האימונים שמשכנו משם בשביל פלוגות רפואת החירום שהגיעו לעשות מילואים בבסיס בשבוע שעבר.
בבסיס הציוד הרפואי פרקנו את כל המטען, סידרנו על הארגזים והזענו כמו חמורים, לגמרי לבדנו, למרות שביקשנו עזרה מהחיילים העצלנים שלא הסכימו להושיט יד.
"צריך להראות לג'ניה הזאת (המפקדת של החיילים שלא הסכימו לעזור לנו) את ההגדרה של ערך הרעות", ליאור אמר בעצבים, "מה זאת אומרת "זה לא התפקיד שלנו"? שיעזרו לנו! אנחנו כולנו חיילים! אנחנו אמורים להיות אחים אחד של השני ולהקריב אחד בשביל השני עד כדי חירוף נפש!"
"אתה צודק לגמרי", אמרתי לו, עייף ושפוף כולי מהעבודה הקשה.
"אני אומר שננקום בהם!", ליאור הציע.
"אני איתך!", שמחתי לראות שליאור סוף כל סוף יוצא מהגישה המסגרתית-צ'ונגית-צהובה שלו.
"בוא נעקוץ להם את הגלח"צ!", ליאור הצביע על עמדת הגלח"צ של אותם חיילים שעמדה בצד החדר.
לגנוב לחיילים את משחת הנעליים זה טירוף-חנוני גדול יותר מהטירוף-החנוני שהיה לבילוש ולילך (אחותי ובת דודתי) בנות ה-9 שהתלהבו מזה שהן נשארו ערות כל הלילה וקראו ספרים.
**************************
אבל הדבר הכי מצחיק זה לראות את מנש וליאור רבים:
מנש: "בואנה, אתה לגמרי מטומטם, אה?"
ליאור: "תראה מי שמדבר"
מנש: "רגע, למה אתה רומז בעצם?"
מנש: "שאני לא אביא לך כמה כאפות!"
ליאור: "אני אוכל 20 ערסים כמוך בלי לחם!"
מנש: "די כבר, שיגעת את ראבי!"
ליאור: "מי זה רבין?"
בעצם, יותר מצחיק מזה זו העובדה שליאור נאלץ לסגור שבת בבסיס, בגלל שהוא פספס את כל האוטובוסים הביתה.
אחד הביש גדאים הצעירים, אחי!
__________________________________________________________________________
פינת ה-SMSים:
"נקווה שתזכור. או כמו שאומרים אצלנו במאפייה: "חסר לך שתשכח. אני יודע איפה אתה גר. חבל על האחים שלך, שיהיו בריאים..."" (דון יעקב).
"יש לך פגישה עם הנשיא? לא נעים...איך אני אסתכל לו בעיניים בערב פוקר..." (בן ציון לא מבין שבמשחק פוקר עושים פשוט פוקר פייס).
"לא, מגיע להם כסף, מר גנב" (קרני הצדיק, אחרי שהצעתי לו להתפלח ביחד איתי ועם נריה להופעה של פורקיופיין טרי).
"ביצים, חומוס, אפונה, חלב 3%, מרגרינה, טבעול, ריבת 4 הטעמים, שוקולית באבקה, 2 קוקה קולה דיאט וחלה לשבת." (ניצן, בלי שום קשר לעולם).
"אני כרגע בלי אוטו! גנבו לי!" (מתן מבריז למשחק על המקום השלישי של המונדיאל בתירוץ מקורי).
"אני מקווה שיש לו סרטן או משהו." (מתן, חצי שעה אחרי שאמרתי שאני אחזור אליו כי אני באמצע לטפל במישהו).
"חבילת מרגרינה, 12 ביצים אורגניות, יוגורט יופל'ה "אפרסק שובב", שישיית גולדסטאר, 30 גרם פסטרמה איטלקית בטעם של פעם, רוטב אוליויה וחלב 3%. ואל תשכח שמפו!" (ניצן שוב שולח לי משום מה את רשימת הקניות שלו).
"42 דרכים איך להימנע מלהיתקע בשירותים. אני בחוץ...תודה" (ממו הוגה את רב המכר הבא שלו, אחרי שנתקע בשירותים על הבוקר והתקשר אליי ולבינוי שנחלץ אותו).
"נוכל מטונף... אולי אם היית רואה את התגובה שלי בבלוג שלך היית מדבר אחרת" (קרני, לאחר שאמרתי לו שהלוואי שאני תמיד אסגור בבסיס כשהוא לוקח יום חופש ולא נוכל להיפגש).
"אוקיי, גיליתי ג'וב יותר שווה מההוא שמאכיל צבים בגלפגוס ב-400$ ליום: סאונדמן לסמינר וולף! כן כן אחי. זה ה-ה-ה-דבר! הן חייבות אותי לצאת מהאולם כי הן שרות, אז אני כאן במשרדי הממוזג, הוגה סטאטוסים לפייסבוק והפז"מ דופק!!!
אני מחכה שבחצות יבוא הסאונדמן שאני מחליף אותו. חמש דק' לפני כן אצא מהמזגן וכשההוא יגיע אנגב את המצח תוך כדי "ששיואו, זה היה מתיש..."" (שוקי סוטל ועושה כסף).
"סבבה, אני קופץ לכותל." (מתן, בתגובה לבקשה שלי שיתפלל שלא ישאירו אותי שבת).
"אני יודעת שאתה לא עונה לטלפון כי בטח אתה עושה קקי, אבל בבקשה תחזור אליי" (דפנה קולעת בול, באמת עשיתי קקי באותו הרגע).
__________________________________________________________________________
שמות משפחה שצריך להשתין עליהם:
שמות משפחה שלא יכולים להתאים לבנות.
יעל האפרתי (במקום יעל האפרתית), הדר בן יעקב (במקום הדר בת יעקב), דנה כהן (במקום דנה כוהנת) וכו'.
שמות משפחה שיותר מדי מסגירים את זה שאתה אשכנזי.
אני: "איך קוראים את שם המשפחה שלך?"
מטופל: "הוכיינשטט"
אני: "תימני, לא?"
__________________________________________________________________________
אבא שלי סידר עכשיו סוג של מחסן בבית שלא סידרנו שמונה מאות שנה, פחות או יותר. בין כל הממצאים שם הוא גילה מיקרוסקופ.
אבא: "בואנה, מה קשור מיקרוסקופ? זהו זה, אני מפסיק לסדר פה! מה אני עושה עם המיקרוסקופ? איפה אני שם אותו? כשתכננתי את הבית לא חשבתי על מקום לשים בו מיקרוסקופ!" 
**********************
לקחתי אתמול יום חופש למטרת בילוי משפחתי עם כדורגל, מתקנים ובריכה בקיבוץ "חפץ חיים". במהלך הכיפכוף, הוזעקתי לבסיס כדי לארגן את הציוד לקראת הלוויות הצבאיות של 6 אנשי צוות היסעור שנפלו השבוע בתרגיל ברומניה (שאגב, ידענו על זה עוד לפני המשפחות שלהם, בגלל שהם משרתים בטייסות בבסיס שלנו, חלקם גרים בשיכון של הבסיס וצוות הקצינים שהודיעו למשפחות על האסון השתמש בתרמיל הרופא שאני הבאתי להם).
עם שיער מבולגן ועיניים אדומות מהבריכה, נראה סטלה אש, קפצתי לבסיס וארגנתי תיקי חובש לקראת הלוויות של שישי בבוקר.
חזרתי לפני שעתיים קלות מהלוויה הצבאית של אל"מ אבנר גולדמן במודיעין.
יהי זכרם של הלוחמים ברוך!
שבת שלום
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
