לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום

אחר הצהריים מתובלנים במיוחד לכולכם, מכפכפי זכות.

איך עבר עליכם השבוע הראשון של חודש אלול? התחלתם להגיד סליחות, או שאכלתם גפילטע פיש?

הראתי השבוע למנש את הבלוג בפעם הראשונה. הוא ממש התלהב לראות את עצמו מפורסם וזוכה לתגובות נלהבות של מאן דהן.

מנש: "אני מספק לך הרבה ציטוטים לבלוג, אה?"

אני: "כן, חבל לך על הזמן, אתה כוכב שם"

מנש: "מה היית עושה בלעדיי?"

אני: "הייתי מסתדר עם יצורים אחרים"

מנש: "מקסימום אם לא יהיה לך על מה לכתוב תוכל לכתוב על אביב גפן"

אני: "מה קשור אביב גפן?"

מנש: "לא יודע, הוא הומו כזה, לא?"

תכלס, בואו נדבר קצת על אביב גפן.

אני שמתי לב למשמעות האמיתית של המשפט הפרובוקטיבי המפורסם שלו "אנחנו דור מזו*ביפ*, עכשיו מעונן".

המשפט הזה שמכיל 5 מילים, בעצם מכיל בתוכו כל מבזק חדשות ששודר בישראל אי פעם. הרישא של המשפט מתייחס לעיקר החדשות והסיפא מתייחס לתחזית מזג האוויר.

ואני ממליץ לכל הנוגעים בדבר לאמץ את זה, ובמקום להביא כל חצי שעה ברדיו מבזק של "הפוליטיקאי הזה לקח שוחד, הילד הזה היכה את המורה, האבא הזה הכניס את הילדה שלו למזוודה וזרק אותה לירקון, התחזית למחר-ללא שינוי", פשוט אמרו "אנחנו דור מזו*ביפ*, עכשיו מעונן" וסאלאמת, יא באבים!

שמתי לב גם שאביב גפן קרא לבן שלו "דילן", על שם הזמר שהוא רוצה להיות.

אם ככה יעשו כל הזמרים, כנראה שעידן עמדי יצטרך לקרוא לבן שלו "בנאי", דודו אהרון יקרא לבן שלו "גולן", מאור כהן יצטרך יקרא לבנו "אינשטיין" וישראל בר-און יקרא לבן שלו פשוט "זמר". כל אחד ומה שהוא היה רוצה להיות.

__________________________________________________________________________ 

פינת העיוותים של מנש:

"אל תראי אותו ככה, הוא אולי נראה תמים, אבל מים שקטים זולגים רחוק!"

"אהה עכשיו הבנתי! פה נפל הכלב!"

__________________________________________________________________________ 

"תקשיבי טוב", תפסתי את נרקיס לשיחה רצינית מחוץ למרפאה, "את חייבת להתנדב לתפקיד של הנאמן קקי הזה".

"למה?", נרקיס לא הבינה.

"אם מישהו מאיתנו לא יתנדב, קרן ואיליה בדוק יבחרו את ליאור", אמרתי, "וליאור הזה יעשה לנו טרור!"

מפקד הטייסת החדש החליט לעשות סוף לבעיות הדיגום והמשמעת שיש בטייסת שלנו. את החיילים האחרונים שעלו מולו למשפט על בעיות דיגום, הוא דפק כהוגן עם ריתוקים ארוכים, והצעד הבא שלו זה לבחור חייל סדיר מכל גף שיהיה נאמן משמעת.

זוכרים את ליאור? החובש הצעיר החדש שלנו, זה שעושה גלח"צ ומעיר לי כל הזמן שהכומתה שלי משופצרת מדי ונראית כמו כיפה, ומעיר למנש על כל בעיות הדיגום שלו (ובעצם, איזו בעיית דיגום אין למנש? החל מהזקן בו הוא מתהדר וכלה בנעליים נטולות השרוכים שלו).

ידעתי שאיליה וקרן יבינו שאין להם חייל מתאים יותר מליאור לתפקיד הזה. בסופו של דבר הם אכן בחרו בו.

"סופסוף הדברים פה יתחיל להשתנות!", ליאור הצהיר ברגע שנבחר לתפקיד, "אנשים פה יתחילו להיות מדוגמים וממושמעים!"

חמישי בבוקר. מנש, מיכל ואני מכינים טוסטים במטבחון.

"יאללה, מנש, פתח לי ח'!", ליאור פונה אל מנש בטון סמכותי, עם ערימת דפים ביד.

ליאור התחיל להקריא לנו חוקים של דיגום ומשמעת, כולל תדריך יציאה, שהיה הראשון שעברתי מאז היום האחרון של קורס החובשים.

"כשאתם מגיעים הביתה אתם לא עולים על ההגה עד שאתם ישנים לפחות 3 שעות", ליאור הדגיש לנו, "ואם שותים- לא נוהגים! בשביל זה יש חברים!"

"ואם אין לך חברים?", שאלתיו.

"אתם יוצאים מדוגמים", ליאור פנה אל מנש והתחיל להקריא מהדף תוך שהוא מצביע על המקומות החסרים של מנש, "עם כומתה, בלי זקן, נעליים מצוחצחות, שרוכים קשורים, גומיות בנעליים, דיסקית על הצוואר ובנעליים, סיכה ותג".

"מאיזה כוכב הבאת אותו?", מנש הסתכל עליי במבט אומלל.

"לא יודע", עניתי, "אבל מפחיד לחשוב שבאמת יש כוכב שבו קיימים עוד יצורים כמוהו.

"אם שוטר צבאי עוצר אתכם- אתם לא מתחמקים!", ליאור המשיך להקריא.

"בטח", מיכל אמרה, "אני אקח ממנו את הדו"ח ואגיד לו "תודה, אדוני השוטר!"

"אני אזלוג אותו ואברח!", אמר מנש.

"נהיית רס"ר, אה?", אמרתי לליאור, "חסר לך רק שרוך כזה, ורוד, של הומואים".

"יאללה, עכשיו תחתמו על זה שהעברתי לכם את התדריך", ליאור אמר והעביר לדף של החתימות. "מה, כבר חתמתם?!", הוא פתאום קלט.

"כן, חתמנו מקודם", אמרתי לו, "לא היה לנו כח באמת להקשיב לך"

"אז למה אני סתם מעביר לכם כבר שעה את התדריך המטומטם מהזה?", ליאור שאל.

"כי אתה הומו", מנש ואני ענינו לו פה אחד.

__________________________________________________________________________ 

חדר הטיפולים:

אני: "כן, מה הבעיה?"

מטופלת: "תראה, לפני שנתיים דרכתי על זכוכית, ולא עשיתי עם זה כלום. עכשיו התחיל לכאוב לי שוב" ~מראה לי את כף רגלה~

אני: "כאילו, הרופא אמר לך שהכל בסדר עם הרגל, ועכשיו, אחרי שנתיים, דרכת על אותו מקום וזה כואב לך שוב?"

מטופלת: "לא לא, הזכוכית נכנסה לתוך הרגל, אבל לא היה לי כח ללכת עם זה לרופא, ועכשיו זה פתאום כואב לי"

אני: "את באה לקבל טיפול על משהו שקרה לפני שנתיים?"

מטופלת: "כן"

אני: "ולא יכולת להתאפק עוד כמה שנים ולקחת את זה איתך לקבר?"

~חיילת אחת היתה זקוקה לפינוי, ובינתיים ליאור דאג לה וטיפל בה במסירות (בקיצור, נדלק עליה)~

ליאור: "קבל, היא היתה ממש מרוצה מהטיפול שלי והביאה לי במבה וקולה!"

אני: "תראה, יש מטופלות שנותנות לך במבה ויש מטופלות שנותנות לך קצת יותר מזה"

ליאור: "מה? צ'יטוס?"

__________________________________________________________________________ 

רגעי הארה:

הרגע בו הבנתי שעכשיו, כשניצן פסל את תפקידו כחובש ועבר לעשות יומיות כעוזר תברואן, יש לו יותר מדי זמן פנוי:

שעת צהריים, אני מנסה לתפוס תנומה של 20 דקות כשלפתע מעיר אותי צלצול טלפון מניצן.

ניצן: "מה קורה, הומו?"

אני: "סבבה, תפסת אותי באמצע שנ"צ"

ניצן: "תוכל לבוא אח"כ למשרד שלי?"

אני: "האמת היא שאני משובץ בטיפולים"

ניצן: "תוכל למצוא כמה דקות בשביל לבוא אליי? זה ממש חשוב!"

אני: "למה?"

ניצן: "אני הולך הערב עם חבר לרסס גרפיטי ברחבי השכונה שלי, ואני צריך שתעזור לי לצייר בולבולים שיהיו סימן ההיכר שלנו."

__________________________________________________________________________ 

מיכל: "בפעם הבאה תביא איזה דיסק עם שירים טובים שנוכל לשמוע באוטו"

אני: "יש לי דיסק עם כל השירים מכל העונות של קטנטנות!"

מיכל: "צא מהאוטו!"

ליאור: "אה, מנש? מה קורה, יא בינתי?"

מנש: "מה אומר?"

ליאור: "מי זה עומר?"

מנש: "אני אזמין לך משטרה"

ליאור: "מה זה להזמין משטרה? מה אתה חושב שזה פיצה שאתה יכול ככה להזמין?"

נריה: "ככה אתה לא צריך לגנוב ציוד"

אטיאס: "זה לא לגנוב, זה להשלים ציוד"

אני: "כן, ההבדל בצבא בין גניבה להשלמה זה שכשאתה משלים ממישהו ציוד, אתה בעצם גונב לו משהו שהוא יכול לגנוב ממישהו אחר. מבינים? זה חוק שימור האנרגיה."

********************

במזל טוב ובשעה טובה, סוף כל סוף, התארס החבר הראשון מהשכבה שלי בהרצוג. אחרי שכבר שניים מהשכבה של יוסי (שכבה של אחת מתחת) התארסו, חשבנו שאצלנו זה כבר לא יקרה.

עכשיו הסכר נפרץ והמים יזרמו. בעיתו ובזמנו.

שבת שלום וחודש נהדר!