לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום

ערב טוב לכם, מנסרי זרתות. מה שלומכם?

אתם מבלבלים את השטן ע"י תקיעת שופר או ע"י כך שאתם שואלים אותו "שטנוס, אבא ש'ך ערומקו?" והוא מתבלבל ועונה "לא"?

ביום ראשון הגעתי לבסיס עם בשורה מצידו של ייתמר.

"קיבלתי 18 יום ריתוק", הוא אמר לי.

"מה?", התפלאתי, "על מה?"

"סתם", הוא ענה, "טוני הביא שתייה, ישבתי איתו, הגיע קצין תורן, היו בלאגנים".

ריתוקים זה לא דבר חדש בשביל ייתמר. כשרק הגעתי למרפאה, לפני כמעט חצי שנה (הזמן טס, אה?), הציגו בפניי את הנהגים, ואמרו לי שזה נדיר לראות אותם ביחד. זה היה בשבוע של מנש, אבל ייתמר היה בריתוק של 14 יום ונשאר בבסיס.

כשאין ריתוק בתמונה, יכולנו לראות את ייתמר ומנש ביחד בימים שבהם הקפיצו את אחד מהם במיוחד מהבית, כמו למשל ביום העצמאות, שהיינו זקוקים לשני צוותי אמבולנס, והחזירו את ייתמר במיוחד לבסיס.

ייתמר התבאס מזה שדווקא בערב יום העצמאות הוא צריך להיות בבסיס במקום בבית, ולכן הוא החליט לעשות מעשה ולצאת בערב לשתות עם חברים.

הוא הגיע לבסיס ברבע ל-7 בבוקר, מסטול מהישבן.

"אם איליה יראה אותך ככה הוא יהרוג אותך!", אמרתי לו.

"שיראה אותי!", ייתמר תקף אותי, "שיבוא ויראה אותי! הוא מעניין לי את התחת!"

"אתה לא צלול", אמרתי לו וניסיתי להרגיע אותו.

"אני צלול!", ייתמר הזדקף ועשה תנועות של ראפר, "אני צלול! אני צלול כמו דג! כמו דג אני צלול!"

הוא עשה תנועות של דג ואז צנח על המיטה ונרדם כמו...דג.

"הקצין תורן תפס אותך שותה?", שאלתי.

"טוני ועוד כמה היו מסטולים", ייתמר ענה, "אני בדיוק הגעתי לשם, ובגלל זה קיבלתי רק 18 יום ריתוק, כי הקצין תורן לא תפס אותי שותה".

"ומה טוני קיבל?", שאלתי.

"טוני עכשיו במצ"ח (משטרה צבאית חוקרת)", ייתמר ענה, "עוד מעט נרקיס ואני ניסע לשם להעיד."

"למה צריך שתעידו?"

"בוא נגיד שהקצין תורן קיבל את מה שמגיע לו", ייתמר ענה בחיוך ממזרי, "וחטף מטוני כמה פיצוצים לפרצוף".

זוכרים את טוני? החבר המשוגע של ייתמר, זה שקרא לי פעם "ראש צידנית" ומאוד העליב אותי.

אם לייתמר לא חדש עניין של ריתוקים ואלכוהול, הרי שלטוני לא חדש העניין של אלימות וכלא צבאי. מה שכן, טוני אומר שהכלא הצבאי מאוד מחזק מבחינה דתית.

כששני נהגי האמבולנס נמצאים ביחד במרפאה זו סיבה למסיבה, ובכל מסיבה יש תמונות:

מנש ואני זולגים בכיף:

ייתמר ואני זולגים בכיף:

פינת הביש גדא:

וביש הגדא להפעם הוא מנש שלנו!

יש קטע כזה בבסיס, שבשבועות של ייתמר הכל שקט ורגוע, ובשבועות של מנש פתאום יש מליון הקפצות ומקרי חירום עם האמבולנס.

ניקח לראייה את השבוע וחצי האחרונים:

בימי ראשון הנהגים קמים בבוקר במצב רוח טוב, עולים על א' ומחכים שיעברו השעות הבודדות עד שהנהג השני יבוא מהבית ויחליף אותם.

ביום ראשון הקודם מנש הספיק לקבל שתי הקפצות על הבוקר, שאחת ההקפצות היתה אל מחוץ לבסיס, בגלל רכב בוער, שבכלל לא ברור איך הוא עלה בלהבות, אבל זה היה מגניב.

ביום רביעי של אותו שבוע, היה תרגיל גדול של 669, אליו ייתמר היה צריך לחבור עם צוות באמבולנס, ולכן הביאו את מנש לבסיס לשעתיים תמימות, שיתפוס כוננות בסיסית במקום ייתמר.

בשעתיים התמימות האלה הספיקו להיות לנו שתי הקפצות אמת ופינוי אחד למיון, של איזה בנאדם עם בעיות לב שחיברנו אותו לעירוי ולמוניטור.

מנש אשכרה הגיע מהבית כדי לעשות לו בשעתיים את רוב העבודה של השבוע ולחזור.

ביום ראשון האחרון, מנש בקושי הספיק להגיע לבסיס וכבר היה לו פינוי למיון של איזה חייל שהתפוצץ לו חשמל על הפרצוף והוא נכווה בכוויות דרגה ג', ומנש קיבל אישור מד"ר ולדי לטוס בכבישים, גם באדום.

מנש השאיר את הפלאפון שלו בחדר בזמן ההקפצה, ובדיוק אמא שלו התקשרה.

"מנש בהקפצה", הסברתי לאמא מנש.

"רק הגיע וכבר הקפצה?", היא צחקה.

"כן, תמיד זה ככה", אמרתי לאמא מנש, "כשמנש מגיע פתאום כולם נפצעים".

למחרת נסענו עם האמבולנס, מנש, מיכל ואני, אל חדר האוכל, לאכול ארוחת צהריים.

"איזה כיף זה שהבסיס בהדממה", מנש אמר בשמחה, "ככה אין טיסות ולא יכולות להיות לנו הקפצות מגדל."

הקפצת מגדל זה שמגדל הפיקוח של הבסיס מקפיץ אותנו אל מסלולי הטיסה, במקרה של מטוס שנוחת עם איזו תקלה במנוע, וצוות רפואי צריך להיות שם למקרה הצורך. יש הרבה הקפצות כאלה בשבוע, ובמיוחד בשבוע הנאחס של מנש.

"עם המנחוס שלך עוד תהיה לך הקפצת מגדל", אמרתי לו, "ימציאו במיוחד בשבילך טיסות!"

התיישבנו לאכול, וכעבור כעשר דקות פתאום שמענו במוטורולה קריאות "הקפצה! הקפצה!" מהמבצעים שלנו.

מנש ומיכל היו בצוות כוננות ורצו באמצע האוכל אל האמבולנס, בעוד אני המשכתי לאכול.

רוצים לנחש איזו הקפצה זו היתה? הקפצת מגדל, כמובן!

מטוס חופית (מטוס של צנחנים) שלא קשור לבסיס החליט שהוא רוצה לנחות נחיתת חירום במסלולי הטיסה של הבסיס. אשכרה המציאו בשביל מנש טיסה להקפצת מגדל!

היש ביש גדא גדול יותר מזה?

_________________________________________________________________________ 

החלטתי שאני פותח במבצע השמנה.

זה קצת מצחיק, אבל המטרה העיקרית שלי כרגע זה לעבור את ה-50 ק"ג. אח"כ- השמיים הם הגבול!

בשבוע הבא אני מתחיל בכמה בדיקות דם לקראת הפנייה לדיאטנית שתסביר לי קצת מה לאכול, ועד שזה יסתדר, אני פשוט משתדל לאכול כמה שיותר.

כשייתמר ומנש ביחד בבסיס אפשר לשלוח את מנש עם האוטו שלו ל"בראכה" שיקנה הרבה לאפות עם שווארמה.

בשני בערב נסעתי עם מנש לקנות כמה מנות טובות, וכשהגענו בחזרה לש"ג התקשרנו לייתמר שיבוא עם האמבולנס לאסוף אותנו מהש"ג למרפאה, אבל התברר שבדיוק כשהתקשרנו אליהם הם קיבלו הקפצה.

"מה קרה שיצאנו לעשרים דקות וייתמר קיבל הקפצה?", מנש היה מופתע, "יכול להיות שהמנחוס שלי עבר אליו?"

כעבור כמה דקות הוא קיבל את התשובה בטלפון מייתמר. הוא הודיע לנו שהם מתעכבים בהקפצה, לכן נאלצנו, מנש ואני, ללכת ברגל מהש"ג למרפאה, עם כל השקיות של הלאפות, הסלטים והשתייה. בשביל ג'ובניקים כמונו זה באמת נאחס.

עוד צעד משמעותי במבצע ההשמנה שלי זו הרכישה של ה"מולטי-שף" שקניתי עם נרקיס, מנש וייתמר.

השקעה קטנה למכשיר שיכול לפנק אותנו בארוחות מטורפות ומשמינות ביותר, במיוחד כשנרקיס מבשלת.

אתמול בערב חנכנו את המולטי-שף עם שקשוקה של נרקיס. באמצע הבישולים, כמובן, קיבלנו הקפצה לבריכה של הבסיס, בשביל איזו חיילת שנתפס לה הגב באמצע השחייה והיא כמעט טבעה. נאלצנו לעשות לה קיבוע קרש-גב, להעלות אותה על אלונקה, ולהסיע אותה למרפאה עם הרופא של 669.

כל העניין הזה לקח יותר מדי זמן, והנאחס ההוא שמנש עשה לנו גרם לשקשוקה של נרקיס קצת להישרף, ולכל העגבניות להתאדות.

"נראה לי שאני אכין חביתה", נרקיס אמרה, מאוכזבת מהשקשוקה שיצאה לה.

"די כבר", אמרתי לה וטרפתי בגרגרנות את השקשוקה, "השקשוקה מצוינת!"

"כן, תכיני חביתה", מנש אמר.

"זה לא טעים לך?", נרקיס שאלה.

"לא, זה סבבה", מנש אמר, "אני פשוט שנייה מעכל את זה".

ייתמר בדיוק חזר מההחתמה של הריתוק אצל הקצין התורן.

"נו, איך השקשוקה?", ייתמר שאל והתיישב ליד השולחן.

"אני ממש אהבתי", עניתי לו.

"אבל מנש חושב שזה מגעיל", נרקיס הטיחה בו.

"אני אמרתי שזה לא טעים?", מנש שאל.

"השארת הכל בצלחת!", נרקיס הצביעה על הצלחת המלאה של מנש.

"זה בגלל ששבעתי", מנש התגונן.

"אם שבעת אז למה ביקשת שאני אכין חביתה?", נרקיס תקפה.

"לא...זה...זה בכלל היה לפני ששבעתי, אבל עכשיו...עכשיו בכלל ייתמר הגיע!", מנש התיישב ותפס בחזרה את הצלחת שלו, "אני בכלל חיכיתי לאכול ביחד עם ייתמר, מה אני מפקיר כמוכם?"

אחרי הארוחה הלכתי לעשות קקי בשירותים של האשפוז בנים, כדי לא להסריח את השירותים של החדר שלנו. לפתע קיבלתי טלפון ממנש.

אני: "אה, מנש?"

מנש: "חזיק, שומע?"

אני: "כן, מה?"

מנש: "אני עושה קקי ומשעמם לי"

אני: "איפה אתה עושה קקי?"

מנש: "בחדר, איפה אני יכול לעשות?"

אני: "אבל אמרת לי לעשות קקי באשפוז בנים, ובסוף אתה עושה קקי אצלנו בחדר?!"

מנש: "זה בגלל שאתה מסריח את השירותים"

אני: "אה, ואתה פשוט מחרבן שושנים!"

(מזכיר לי שבשבוע שעבר בילוש ואני הלכנו ברחוב וראינו כלב מחרבן פרחים. מצהיר לכם! הוא אשכרה עשה פרחים במקום קקי. תשאלו את בילוש!)

~מנש התחיל לגנוח מכאבים~

מנש: "אייי..אחחחח!"

אני: "מה? יציאה קשה?"

מנש: "כן, אחי, זה מטורף"

אני: "גם לי בדיוק יוצא עכשיו, לאט כזה... מכיר את זה שזה יוצא לאט לאט ואתה מחכה לראות באיזה צורה זה יהיה? אם זה יהיה נחש, חילזון, סלע?"

מנש: "חחח כן! אחחחח...בואנה, איייי"

אני: "סלעים, אה?"

מנש: "כן...אייי...אחי, נרקיס הרגה אותי עם השקשוקה שלה!"

**************

השבת נראה איך זה לסגור שבת עם עוד 3 גברים (ייתמר, מנש וליאור), משהו שלא הגיוני שהיה במרפאה לפחות חצי שנה.

ברכת מזל טוב לקרני לרגל יום הולדתו ה-20 והתחלת ההדרכה בקורס הערבית-ג'ובניקית.

המשך ערב נעים ושבת שלום, נבלות!