"קרה לי משהו נוראי עכשיו", קרני קיבל את פניי בסבר פנים חיוורות בעודי נכנס אל מכוניתו.
"מה קרה?", שאלתי בדאגה.
"דרסתי חתול", קרני השיב.
התחלנו לנסוע. קרני סיפר על מקרה הדריסה המזוויע.
"לא נורא", ניסיתי להרגיע אותו, "לא בוכים על חתול שנמעך".
"זה לא מצחיק אותי עכשיו", קרני הזדעזע, "אתה יודע שאני ידיד החיות, רק בשבוע שעבר הלכתי לראות אותם בגן החיות התנכי".
לא עזרו ניסיונות העידוד וההסברים על כך שאולי לחתול יש עוד כמה נשמות באמתחת. קרני מסרב להינחם.
"נראה לי שאני אתרום משהו לאיזו אגודה של חתולים", קרני החליט עם עצמו פה אחד, "כן כן, אני אחפש איזו אגודה שתומכת בבעלי חיים ואתרום לה מאה שקלים...זה אולי לא יחזיר את שאול, אבל זה המעט שאני יכול לעשות".
קרני התחיל להנציח את זכרו של שאול ולהעלות חוויות שהיו ביניהם, מאז הדריסה הכואבת ועד ההחלטה לקרוא לו שאול, על שם אותו חתול שהוא שמע ערב אחד, באחת השמירות שלו. מדובר בחתול שילל בחסות החשכה "מיאווווו" ארוך במיוחד, שלבעלי שמיעה אבסולוטית ודמיון מפותח מאוד זה יכול להישמע כמו "שאוווווול".
"הוא היה חתול טוב...", קרני המשיך למלמל תוך כדי הנסיעה לביתו של שוחט, "כשנגיע לשוחט נראה סרט לזכרו".
"הייתי בקטע של לראות כלבי אשמורת", אמרתי לקרני.
"אז בוא נראה במקום זה חתולי אשמורת", קרני הציע.
"כמו שאומר המשפט- לכל כלב יש את החתול שלו, ולכל חתול יש את העכבר שלו, אבל לא לכל כלב יש את העכבר שלו", אמרתי.
"באמת יש משפט כזה?", קרני שאל.
"לא" עניתי.
"תקשיב, אני לא רוצה להאשים את שאול", אמרתי לקרני כשיצאנו מהאוטו, "אבל אתה צריך לקחת בחשבון שאולי אתה היית בסדר גמור והוא האשם בכל התאונה הזאת".
"מה זאת אומרת אשם?", קרני נעלב בשם שאול, "אז בגלל טעות קטנה מגיע לו למות?"
"לא", השבתי, "אבל אתה לא צריך להאשים את עצמך בכל העניין!"
"הוא בסך הכל חתול חסר ישע", קרני הגן על שמו של המנוח, "תחשוב שאתה היית מגיע לעולם שאתה לא מכיר ואתה לא יודע את החוקים. אותו דבר בדיוק שאול מרגיש כשהוא בעולם של בני האדם, בסך הכל מנסה לעבור את הכביש ופתאום מכונית דורסת אותו".
"אם הייתי מגיע לעולם שאני לא מכיר-לא הייתי קופץ לכביש בלי להכיר את החוקים!", השבתי בתקיפות.
"הוא לא ידע שזה לא בסדר לקפוץ לכביש", קרני מחה בתוקף, "הוא בסך הכל חתול!"
"אי ידיעה איננה פוטרת מעונש", השבתי, "אני בטוח שאם אני הייתי מגיע לעולם שאני לא מכיר-לא הייתי דורס אנשים על הכביש".
"אתה בכלל לא נוהג!"
"נכון!"
פתאום שמתי לב שעברנו מזמן את הבית של שוחט.
"לאן אנחנו הולכים?", עצרתי במקום והסתכלתי אחורה.
"אנחנו הולכים לכיוון הרמזורים", קרני אמר ונעצר גם הוא.
"ממתי אנחנו מחכים ברמזורים?", שאלתי אותו, "יש פה ארבעה רמזורים! בוא נחתוך כבר דוך בלי מעבר חצייה!"
"נשארו לנו רק עוד שלושה רמזורים", קרני עמד דום יותר יפה מהאיש האדום ברמזור.
"מה אתה דפוק? בוא נרוץ כבר!", תפסתי בשרוולו של קרני.
"לא!" קרני העיף לי את היד, "אני לא רץ בכביש! אני לא אחזור על הטעויות של שאול!"
"עזוב אותי שאול עכשיו! ממתי אנחנו מחכים ברמזורים האלה?!"
משכתי את קרני לכיוון הכביש בעוד הוא נאבק בי וצועק "לא, שאול! לא!!!"
"אני מבין שאתה נסער בגלל שאתה חושב שאתה אשם במותו של שאול", אמרתי בעוד אני גורר אותו על הכביש, "אבל אני לא אתן לך לאבד שליטה על החיים שלך! לחכות ברמזורים, קרני? אתה השתגעת לגמרי!"
_________________________________________________________________________
אנשים שצריך לתת להם כיף:
-חבר של יוסי, שבמהלך טיול בחיק הטבע מצא גדי גוסס.
הוא ידע שאם הוא ירה בו זה עלול להקפיץ את כל האזור, אבל הוא לא יכול היה לראות אותו סובל.
בסופו של דבר הוא הטביע אותו בנחל.
-חברים של יוסי שלכדו הרבה פרפרי לילה בצנצנת, נכנסנו לקולנוע והפריחו את הפרפרים שמיד נדבקו למקרן למשך כל הסרט.
_________________________________________________________________________
ובלי קשר לצער בעלי חיים:
-יש לנו בבסיס אחד שקוראים לו יוסי שלוש ואחד שקוראים לו יוסי ארבע.
בטח יוסי אחד ויוסי שתיים כבר השתחררו.
-שמעתי על בית קפה שמפרסם את עצמו כ"בית קפה שהוא גם בית".
לפי מה שהבנתי, המחירים שם הם באמת כמו משכנתא.
~רופא צבאי מומחה לקרדיולוגיה ואני שומעים את השיר "ציפור קטנה בלב"~
אני: "תגיד, ציפור קטנה בלב...זה גימלים?"
_________________________________________________________________________
"וגופות כבר יצא לך לראות?", שאל אותי אבי, עוזר התברואן החדש והסקרן.
"היה פה בחור שתלה את עצמו לא מזמן", עניתי לו, "ולך יצא כבר לראות גופות?"
"כן", ענה אבי, "גופות של חתולות".
אני וניצן, עוזר התברואן הותיק, שכבר השתין על חתולה או שתיים.
*************
שבת שלום, טינופות! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
