לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום

פאב במרכז רחובות. מנש ונרקיס שותים בירה, אני מתופף על הבר לצלילי מופע הארנבות של ד"ר קספר.

"בן כמה אתה?", שאלה אותי בחורה בשנות העשרים המאוחרות שישבה על הבר.

"עשרים ואחד", עניתי לה והיא, כמובן, די הופתעה.

"מה סוד הקסם שלך?", היא שאלה.

"לשתות הרבה מיץ ענבים", עניתי לה, "ולחייך הרבה".

"אתם חבורה מיוחדת", הבחורה הסתכלה עלינו בהתרגשות, "מגניבים כאלה".

"אנחנו כמו החבורה מהסדרה שנות השבעים", אמרתי לה.

"אתה בטח אריק" הבחורה אמרה לי.

"נכון", עניתי והצבעתי על מנש, "והוא הגרסה הכורדית של קלסו... יש לנו גם פז אחד בחבורה, אבל עדיף לא להביא אותו למקומות כאלה".

"מה מקשר ביניכם?" הבחורה המשיכה להתעניין.

"הצבא", נרקיס ענתה, "אנחנו משרתים ביחד כצוות רפואי, חובשים ונהג אמבולנס".

"איפה?"

"בתל נוף"

"אני מכירה אחד שמשרת שם בקבע", הבחורה אמרה, "כבר 20 שנה הוא באותו מקום, מאז שהתגייסנו בערך".

"למה בת כמה את?", נרקיס שאלה.

"בת ארבעים", ענתה הבחורה, "נשואה פלוס ילדה".

היינו בשוק גמור. הבחורה יכולה להיות אמא שלנו ונראית כמו אחותנו הגדולה.

"תשבעי!" מנש הופתע לגמרי.

"הלוואי עליי להראות כמוך בגיל הזה!", נרקיס הופתעה עוד יותר.

"ואת עוד שואלת אותי מה הסוד שלי", אמרתי לה, "אולי את תלמדי אותי?"

היא צחקה. "הרבה אלכוהול וסיגריות".

_________________________________________________________________________ 

מכירים את זה שאתם נכנסים למסעדה\בית קפה ולוקח רבע שעה לקרוא למלצר, ואח"כ לוקח למלצר שעה ורבע עד שהוא עורך לכם את השולחן ועוד חצי שעה עד שמגיעות המנות, ואז לוקח עשרים דקות לקרוא למלצר שיביא את החשבון ואז לוקח לו עוד עשרים וחמש דקות עד שהוא מביא את החשבון, ואז, בדיוק כשסיימתם לשלם, נכנסים חבורה של עשרה אנשים למסעדה\בית הקפה ואתם מסתכלים עליהם כמו שאתם מסתכלים על איזה שוקיסט שיושב ב"חדר לחייל החדש" בבסיס ומחכה לטופס הטיולים הראשון בשרות שלו, ואז אתם מסתכלים על המלצר כמו על קצין בגולני שהרגע התחיל את שרות הקבע שלו, ואתם לא יודעים על מי לרחם יותר?

_________________________________________________________________________ 

מעיינים במעקב של חיילים עם בעיות נפשיות חריגות.

אני: "כתוב עליו שהיה לו ניסיון פגיעה עצמית בגיל 7 ובגיל 14"

ליאור: "אתם חושבים שהוא ינסה שוב בגיל 21?"

נועה: "הוא משחק עם עצמו שבע בום".

_________________________________________________________________________ 

~בקטע הבא כל הפרטים האישיים אודות הבחורה הינם בדויים~

"היי, הנה דנה קצרי!", צעקתי בקול ברחבי המרפאה והצבעתי לכיוונה של דנה.

היא חייכה. היא יודעת שליאור ואני יודעים את המספר האישי שלה בעל פה ואוהבים להתלהב מזה בקולי קולות.

"מספר אישי 6868684", ליאור השלים אותי. דנה צחקה.

"משרתת בטייסת 118", אמרתי.

"גף טכני", ליאור השלים אותי.

דנה המשיכה לצחוק. היא יודעת שאנחנו עושים לפעמים את השטויות האלה.

"גרה בבית שאן", המשכתי לצעוק ברחבי המרפאה.

"רחוב ביאליק 39", ליאור השלים אותי וכל המרפאה השתתקה לפתע. היה רק חסר שנוציא מהכיס תדפיסים של סמטאות חשוכות ליד הבית שלה. אולי בכל זאת יכניסו אותנו מתישהו למעצר בבסיס.

"אתם חולי נפש" דנה אמרה והמשיכה לצחוק.

_________________________________________________________________________ 

פינת האבסורדים:

-שמתי לב שזאב נחמה מביא חצי מהשירים שלו לאייל גולן, אבל דווקא את השיר "במכונית" שכולל את השורה "קבלי אותי כמו שאני- מהמר כפייתי שאוהב לשחק באש" הוא השאיר לעצמו.

-נקודת חן כ"כ לא מוסיפה חן. אנשים עושים יותר ניתוחים להסרת נקודות חן מניתוחים להסרת משקפיים או להסרת שיער בלייזר.

_________________________________________________________________________ 

פינת המילים שלא אמרתי 9 שנים:

-מזווה.

_________________________________________________________________________ 

נרקיס וניצן השתחררו. החברה הכי טובה מהבסיס והחבר הראשון שהיה לי בבסיס.

קודמתי לתפקיד מ"ע (מפקד עבודה) תורן. סוג של ראש צוות רפואי באירועי חרום ומנהל עבודה ובעל הסמכות הרפואית הגבוהה בשעות הערב ובסופ"שים כשאין רופאים).

בקיצור, חפשנות.

אבל בינתיים אני נאלץ לסגור שתי שבתות ברצף.

אז שיהיה אחלה של סוף שבוע ושבת שלום, ותאכלו הרבה סלרי!