לאחרונה שמתי לב לכך שהחדר שלי בבסיס הופך לאט לאט להיות דומה יותר ויותר לחדר שלי בבית. בד"כ זה אמור להיות טוב, כי אני מרגיש בבית. הבעיה היא שכאן הדמיון הוא לכיוון המזבלה (במלעיל) שנוצרה לה בתוך חדרנו הקט.
בעבר היינו מעבירים שבוע בטינופת, ואז, כשמנש סיים את השבוע שלו, ואיתמר הגיע- הוא היינו מסנג'רים אותו שיבריק לנו את החדר כמו איזה ניגר, ובאמת שאין קשר לזה שהוא אתיופי. דווקא הוא היה הכי היגייני והכי היה אכפת לו מכל הטינופת שמצטברת לנו בחדר, מה גם שהוא נמצא כל השבוע בחדר והוא צריך להרגיש שם הכי בנח בעולם.
למנש זה לא אכפת. וגם לא לאוהד, הנהג המחליף של איתמר. וגם לא לליאור, שמשתדל לטנף את החדר כמה שיותר.
לי זה כן אכפת, אבל אין לי כח לעשות עם זה כלום- כמו שאכפת לי ממצוקת הדיור, אבל אני ממשיך לדור בדירתי בתל אביב.
בכל מקרה, ערכתי השבוע רשימה קצרה של הפריטים הזרוקים על הרצפה בחדרנו, כדי שיהיה לכם מושג קלוש על הקטסטרופה ההולכת וצוברת עצמה בחדרנו:
-ג'וק מת
-כדורים נגד צרבת
-מזלג פלסטיק משומש
-קבלה מהשק"ם
-גרביים של מנש
-פוסטר קרוע של הרמטכ"ל
-פנחס (בובה של תרנגולת)
-קולב
-סיגריה קרועה
-כדורים נגד דלקות פרקים
-אמפולת 1 ליטר של נוזלים לעירוי שפג תוקפה
-דף הסבר על סרטן האשכים
-תחתונים שלי
-צלחת פלסטיק
-סמרטוט משומש
עט
-בקבוק של מיץ פטל
-טישו משומש
-בקבוק קריסטל ענבים גמור
-חולצת ב'
-עיתון ספורט קרוע
-קבלה מהבארכה (שווארמה בגדרה)
-חבילת גומיות לנעליים
-קרם הגנה
-שקית ניילון צהובה
-ציור של גיטריסט
-הפניות לבדיקת דם שלי
-פטור מפעילות גופנית של המפקדת שלי
-עטיפה של ממתק שוקולד
יצאתי שו"ש והשארתי את מנש וליאור לבד בבסיס. אני לא רוצה לדעת כמה גרוע יהיה מצב החדר כשאחזור לשם בראשון בבוקר.
_________________________________________________________________________
פינת ה-SMSים:
-הולכים לקרוע את העיר. להבא תחשוב פעמיים!" (אבא מבאס אותי שלא באתי איתם למצפה רמון).
-"...היית בא למעלה אפרים היית יוצא אברך+2+טווס!" (גרין מבאס אותי שלא באתי איתו למעלה אפרים).
-"ראיתי היום מישהו שמדבר בדיוק כמוך. עם הקול שלך והשין שלך. כמעט התנפלתי עליו ובכיתי על צווארו." (אילה בפרץ הורמונאלי).
-"היה לי קקי- עד שהגעתי לשירותים במשותפים." (מנו מעדכנת מהשטח).
-"וואי וואי איזה רגליים יש ל**** הרגה אותייי!!" (מנש עם חולשה לרגליים).
-"למה מה היא לבשה? עד איפה הרגליים?" (ציינתי כבר שלמנש יש חולשה לרגליים?).
-"אני מקווה שאתם לא שמים רגליים על הספות יא מניאקים!" (גם מהאזרחות, נרקיס הכורדית ממשיכה לשמור על הספות, בלי לדעת מה עוללנו לספות המסכנות).
-"אני יהרוגגגגגגגגג אותכםםםםםםםםםם #&//##/*@" (נרקיס מגלה מה עוללנו לספות המסכנות).
_________________________________________________________________________
~אביה, שהשתחרר משירות צבאי אחרי שנה ו-4 חודשים, חזר לישיבה. שוחחנו מעט בטלפון בזמן שהוא נמצא בישיבה~
אביה: "אז מה קורה?"
אני: "מה שקורה זה שאני חוגג שנה ו-8 חודשים בצבא!"
אביה: "פשש מזל טוב!"
אני: "זה אומר שנשאר לי עוד שנה ו-4"
אביה: "יפה יפה"
אני: "זה ממש מעט!"
אביה: "כן, זה שטות"
אני: "שנה וארבע זה עובר ככה-"
אביה: "אפשר לומר שבעצם כבר סיימת את השרות שלך, זהו, שנה וארבע זה כבר חסר חשיבות..."
_________________________________________________________________________
~ליאור רוצה לשתף אותי בסוד ומוודא שאף אחד לא שומע אותו~
ליאור (לוחש): "תקשיב..." ~מסתכל ימינה~ "אוהד ישן עכשיו..." ~מסתכל למעלה~ "ואלוקים עסוק עכשיו...כמו בשואה..."
-מנש: "בואנה, יש לה גוף, אה?"
ליאור: "כן! היא לא מהראשים המרחפים האלה!"
-משהי: "בואנה, אתם חבורת טמבלים"
אני: "אנחנו? טמבלים? מה פתאום!"
ליאור: "אנחנו? חבורה? מה פתאום! אנחנו שניים! אנחנו זוג טמבלים!"
-אני: "זה טל, הוא האחראי על האוכל בבסיס, אם יש לך תלונות- תפני אליו"
מפקד גף תזונה בדרגת רב סרן: "זה חזקוש, הוא האחראי על ההווי והבידור בבסיס- אבל זה לא כל כך הולך לו..."
-אני: "היא הגיעה מבסיס בדרום שמתעסק בעיקר בחלל"
יובל: "בחלל?"
אני: "כן, את יודעת, זה חייל האוויר והחלל"
יובל: "איזה תפקיד יכול להיות כבר לחיילת בבסיס שמתעסק בחלל?"
אני: "אנערף...מש"קית חייזרים?"
-נועה: "בדוק אני באה איתך שבוע הבא להופעה"
אני: "מצוין, תבואי איתי, יהיה כיף!"
נועה: "הבעיה היא שאח"כ לא יהיה לי איפה לישון בתל אביב"
*נועה מסתכלת עליי במבט מתחנן*
אני: "אממ... יש אוהלים ברוטשילד..."
*****************
ראיתי את הסרט האחרון בסדרת סרטי "הארי פוטר", ואני חייב לציין שיש שם יותר מדי ג'ינג'ים. צריך להרוג חלק מהם (ולא רק את פרד).
שבוע טוב, קסטנייטות! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
