השלום עליכם, משיקים למעגל! מה שלומכם?
אני יצאתי לגיחה קצרה הביתה באמצע השבוע העמוס הזה שסופו יהיה משיק לכניסת השבת, כך שלא יהיה הרבה זמן לעדכון נורמלי, שזה תירוץ אדיר לשני דברים:
1. השתתפות בפרויקט של ביופולרית לכתיבת עובדות שלא ידעתם עליי.
2. דחיפת הרבה תמונות ללא קשר ושאין בהן שום גו.
אז לעניין הפרויקט- עניין שכבר היה בעבר בישראבלוג, אבל תמיד מבורך שמישהו יחזיר עטרתו ליושנה. מדובר כמובן בכתיבת מספר עובדות עליי על מנת שתכירו אותי יותר לעומק, עניין די מסובך, בגלל שאני כותב בבלוג בפתיחות יתירה ויש קוראים בבלוג שמכירים אותי יותר מאנשים שמכירים אותי במציאות.
ובכל זאת, ניסיתי לזלוג מפה ושם עשר עובדות שאולי יחדשו לכם דבר או שניים לגבי.
ואלו הן:
1. אני משרת כבר שנה ו-9 חודשים כחובש, אבל מעולם לא הייתי בגימלים.
2. לפני הרבה שנים עשיתי בייביסיטר על אח שלי, שלא הפסיק לבכות שהוא רוצה את אמא. אחרי הרבה ניסיונות הרגעה, החלטתי פשוט להתחפש לאמא. עשיתי את זה וזה אשכרה עבד.
3. השיר הראשון שאני זוכר שכתבתי בחיים שלי היה "אנה" שכתבתי ביחד עם אחי, יוסי. השיר נכתב על אחינו, תולי, שמשום מה קראנו לו "אנה" והבית האחרון שלו היה מחאה פוליטית על כך שאהוד ברק נבחר להיות ראש הממשלה באותה השנה ועל כך שהשכנה השמנה ממול שתמכה באהוד ברק זרקה עלינו פופקורן דרך החלון.
4. את הפלאפון הראשון שלי קיבלתי בגיל 18, אחרי סיום י"ב.
הפלאפון המצ'וקמק ההוא איתי עד עצם היום הזה (מעל 3 שנים), כשהצלצול שלי הוא עדיין שיר הפתיחה של "שאלתיאל קוואק", וצלצול ההודעה שלי הוא עדיין המנגינה המפחידה מסצנת הרצח באמבטיה מהסרט "פסיכו" של היצ'קוק.
5. אתם בטח כבר יודעים שאני מכור למיץ ענבים של "קריסטל", אבל בטח לא ידעתם שעד היום אני מביא לבסיס בכל שבוע בקבוק של 2 ליטר שאני לוקח ממנו 2 כוסות בכל יום- אחת על הבוקר ואחת לפני השינה.
6. בשבוע שעבר הסתובבתי בגן המשולש ומצאתי שם ילדה בת 7 שערכה נגדי תחרות גלגלונים ושפגאטים, שהיא כמובן ניצחה בה.
7. אני כוסס ציפורניים. גם בידיים וגם ברגליים. אני גמיש (ובכל זאת הילדה ההיא ניצחה אותי בתחרות שפגאטים).
8. לפני הרבה שנים, חלמתי שאני נמצא בסעודה שלישית בבית של איזה רב (שאני לא באמת מכיר). השולחן היה ערוך ומלא בכל טוב, אבל את פרצופו של הרב לא ראיתי, כי הוא ישב בדיוק מולי, ובקבוק של מיץ ענבים מוסקט הסתיר לי את פניו. הוא אמר לי "אסור לך לשבת הרבה זמן בשירותים" ואז התעוררתי.
מאז, אני בטוח שאני אמות בשירותים.
9. כשאני רואה משהי בוכה אני לא יכול לעזוב אותה עד שהיא מחייכת, גם אם זו משהי זרה לחלוטין.
כשזה קורה בבסיס אני בדרך כלל מביא לה בהפתעה כוס מים ואומר "אל תבכי, עוד שנה ו-3 אנחנו בחוץ".
10. למעט פורים של "מרכז הרב" (שהייתי שיכור מת), אני לא זוכר מתי היתה הפעם האחרונה שבכיתי, אני רק יודע שזה לא היה אחרי גיל 15. אני חושב שאני אבכה שוב רק כשמישהו קרוב אליי ימות חס וחלילה.
_________________________________________________________________________
ועכשיו תמונות מהמצלמה של עדי שמשתחררת בשבוע הבא, והחליטה לתעד את הלילה האחרון שלה במרפאה.
אלו התוצאות:
עדי, מנש ואני באמבולנס
מנש, הדר ואני בקבלה של המרפאה
מנש, הדר ואני בחדר הטיפולים
מנש ואני הולכים מכות
אל תדאגו, לא כל התמונות תהינה הפוכות
אל תדאגו, לא בכל התמונות נהיה קופים
אבל ברובם ללא ספק (מנש, ליאור ואני)
קוואבנגה!
מנש, איליה (המפקד שלי) ואני
מנש ואני מודעים היטב למצלמה
מנש ואני באמבולנס
מנש ואני על גג האמבולנס (והדר מלמטה)
מנש, ליאור ואני בתמונת גיבורי על
אני נראה כמו איזו דמות ממורטל קומבט
נכון זה נראה כמו בפתיח של היפים והאמיצים?
ריקי, הדר, עדי, מנש ואני בתוך תא בדיקות השמיעה
אור עושה טעות כשהיא מסכימה להצטלם עם מנש, עדי, הדר ואיתי
אור מבינה את הטעות שהיא עשתה ומסתירה את פרצופה עם "חוקי מוסקבה"
אני ומפסק הזרג הראשי
סדרת חינוך לצעירות:
קודם כל- שתקי ואל דברי!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
