תזכורת לעצמי: גם אם יהיה לי ממש משעמם, ברמה כזו שאצטרך
לראות "המרוץ למליון" או ללמוד לשחק בטמפל-ראן, בחיים- אבל בחיים
לא לצאת רק עם חברים מאורסים!
"האמת היא שיש עכשיו מבצעים ממש טובים במחסני חשמל", מתן התחיל לייעץ לנריה על ציוד
ביתי מיד אחרי שהם סגרו כבר ש"רוקדים" זו אחלה להקת חתונות ו"הדר דימול" זה אחלה אולם ופתח תקווה זו אחלה עיר לזוגות צעירים (זה גם מה שההורים שלי חשבו בהתחלה, אבל כשהגעתי לגיל ארבעה חודשים אמרתי "חלאס, מיציתי!", ארזתי את הפקלאות שלי [מה זה פקלאות בכלל? ממתי יש לי פקלאות?] ועברתי לתל אביב).
"יש שם מבצע שאתה קונה ב-1,700 שקלים וזכאי לקנות בעוד 500 שקלים", הוא המשיך
לספר, "קנינו שם מקרר, מכונת כביסה ותנור".
"השילוש הקדוש", ניסיתי להשתלב בשיחה.
"האמת היא שאצל הדסה במשפחה יש איזו מסורת שהסבתא מביאה מקרר לזוג או משהו כזה",
נריה ציין, "והדודים מביאים מכונת כביסה...משהו בסגנון..."
"מסורת טובה!", ניסיתי להשתלב שוב בשיחה.
"כן, גם אצל דוריאן זה ככה", מתן הוסיף, "אני לא בדיוק התעמקתי בכמה ולמה ומי
מביא כל דבר- העיקר שבסופו של דבר יביאו לנו כסף..."
"צודק, בעניין המקרר והמכונת כביסה זה לא ממש בעיה", נריה המשיך, "מה שחסר לנו
זה רק ספות".
מה ספות עכשיו? מה?! כל הערב טוחנים לי במח על חתונה, בית, רהיטים, מכונות כביסה... חלאס! אנחנו עוד ילדים! בואו נחזור לדבר על קקי!
*פלאשבק לשבוע שעבר- אימון מלחמה בבסיס- יושב עם קבוצת מילואימניקים*
אני: "אני מתלבט אם לעשות קקי פה או בחר"פ...כשאני עושה קקי בחר"פ אני מרגיש מסופח
שוב לחייל רפואה"
עידו (מילואימניק): "שמתי לב שאתה אוהב לדבר על הקקי שלך, אה?"
אני: "כן"
עידו: "אתה יודע איך פרויד היה קורא לזה?"
אני: "איך?"
עידו: "קיבעון בשלב האוראלי"
אני: "איזה אוראלי? אני שומר נגיעה- עוד לא הגעתי לסקנד-בייס!"
*בחזרה לליל אמש*
אז אפרופו סיפוחים לחייל רפואה- יצאתי לקורס "חובש תעופתי". שלושה שבועות של
יומיות בירפ"א אשר בתל השומר.
החודש אני חוגג שנתיים בצבא ומעולם לא עשיתי יומיות. פשוט אין לי מושג מה עושים בערבים! אז במקרה מתן התחפש"ש ונריה היה באפטר, וככה נתקעתי בערב עם שני מאורסים שרגל אחת שלהם כבר ממששת את הקבר ומתחילה להריח את הפרחים מלמטה, בנסיעה ברכב של נריה, בדיבורים על אולמות אירועים ומבצעים במחסני חשמל.
זה השתפר כשהגענו ליעד שלנו- הבאולינג בקרית אונו.
שנים לא היינו בבאולינג! מסתבר שבשנים הללו הספיקו לסגור גם את הבאולינג ברמת גן הצמוד
לקניון איילון וגם את הבאולינג בתל אביב במגדל המאה, צמוד לסנוקר המיתולוגי שלנו.
אני חשבתי שהאופציה שלנו היא הבאולינג ליד הקניון הגדול בפתח תקווה, אבל נריה הציע את
הבאולינג בקניון של קריית אונו.
כשהגענו למקום, מתן שם לב לפרט מיוחד במינו על קניון קריית אונו:
למרות שזה הקניון הכי שומם בגוש דן, זה הקניון שהכי השקיע באיך תזכור איפה מקום החנייה שלך. לא רק שזה לפי מפלסים, ממוספר וצבוע בצבעים שונים- הם גם ציירו על העמודים ציורים
של בעלי חיים שונים.
אז אחרי שחנינו במפלס תחתון מספר 1 צבע אדום- סנאי, נכנסנו אל הבאולינג, ובין רגע קפצנו
ממאורסים שמדברים על מקררים לשביעיסטים מחוצ'קנים.
"אתם מ'פז'?", שאלה הבחורה בדלפק של הבאולינג.
"זה טוב להיות בפז?", נריה שאל.
"לא", ענתה הדלפקיסטית.
"אז לא", נריה ענה.
"סתם", חייכה הדלפקיסטית, "זה נותן הנחה"
"אז עבדתי עלייך", נריה השיב, "אנחנו מ'פז'!"
"יש אולי הנחה לחיילים?", שאלתי.
"כן", ענתה הדלפקיסטית, "יש פה חיילים?"
"כולנו", עניתי ומיד שאלתי- "למה יש הנחות לחיילים? ממתי חיילים משחקים באולינג?"
ובכן, מסתבר שחיילים משחקים באולינג. מסתבר גם שביטלו את החוק הזה של נעלי הבאולינג. מתן היה עם סתם נעליים, אני הייתי עם נעלי ספורט ונריה היה יחף.
מסתבר שזה לא הגיל- זה התרגיל. היום, בתור חיילים חסונים ומיומנים, אנחנו גרועים הרבה יותר
ממה שהיינו בכיתה י"א, כשהיינו משחקים כל שבוע.
מסתבר שאם אתה מטה את הראש שלך הצידה לאחר הזריקה ומקווה מאוד שהכדור יזוז לפי הטיית הראש שלך- זה לא עוזר לכדור לחזור למסלול שלו. הוא עדיין יעוף לתעלה.
"המשחק הזה הוא כמו מלחמת יום כיפור", אמרתי, "הרבה כדורים עפים בתעלה".
נו, לפחות הצלחתי לעשות סטרייק בדיוק כששמו שיר ברקע ואמרו שמי שעושה סטרייק בזמן השיר- זוכה במשחק חינם. אז זכיתי במשחק חינם. הללויה!
לאחר מכן הלכנו לג'ויסטיק.
לא יודע מי החליט שתמיד באולינג, ג'ויסטיק וסנוקר חייבים לבוא ביחד, אבל זה ממש תפס.
אני אישית לא אוהב לבזבז כסף בג'ויסטיקים למיניהם, אבל נריה ומתן מתים על השטויות האלה. אם מהשיחה ברכב ועד משחק הבאולינג ירדנו ב-5 שנים, אז ממשחק הבאולינג ועד משחקי הג'ויסטיק ירדנו בעוד 5 שנים, לסביבות כיתה ו'.
נריה ומתן עמדו מול משחק ענק, החזיקו את הרוס"ר המזויף שלהם עם רעל בעיניים, כמו קרביים
אמיתיים, והתחילו להפציץ בהתלהבות זומבים מטונפים.
"אתם לא צריכים לחסוך את הכסף לאיזו מכונת כביסה?", שאלתי אותם אחרי עשרים דקות של
משחק.
"זה כולה 5 שקלים" נריה ענה לי, "אנחנו עדיין על אותו משחק"
"איך אתם על אותו משחק כבר עשרים דקות?", שאלתי בפליאה.
"בעיקרון המשחק הזה נועד לילדים בכיתה ג'", מתן ענה לי.
אחרי שסיימו לבזבז את כספי החתונות שלהם על משחקים של ילדים בכיתה ג'- נסענו לאיזה פארק שעשועים, התנדנדנו בנדנדות והתגלשנו במגלשה. ירידה דרסטית של עוד כמה שנים.
לאחר מכן נריה קיבל צלצול מהדסה והודיע לנו שצריך לאסוף אותה.
"מתן סיפר שיש מבצעים ממש טובים במחסני חשמל", נריה התחיל לספר להדסה.
איך משינה אמרו את זה? להתראות נעורים- שלום אהבה.
___________________________________________________________________
כבר סגרתי
עם מנש שבתות בעבר, אבל מעולם לא יצא לי לעבור בשקט ליד החדר של ד"ר ולדי
ולקלוט את מנש מדבר אל הדג באקווריום:
http://www.facebook.com/video/video.php?v=10150430831013934
אני חייב לציין שחד-השיח שמנש ניהל עם צ'ארלי הדג זו אחת השיחות האינטליגנטית ביותר ששמעתי מפיו!
****************
אז עכשיו אני 3 שבועות בקורס של יומיות, אז בעזרת ה' עוד יצא לי לעדכן פה בזמן הקרוב יותר
מהרגיל.
מזל טוב ליעלי, בת דודתי, לרגל הולדת ביתה הבכורה!
ועכשיו ברצינות
שיהיה אחלה של שבוע :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
