הבדלי תרבות. זו ההגדרה המדויקת שמסכמת את שתי ההופעות שהלכתי אליהן השבוע.
ההופעה הראשונה היתה הופעת בכורה ניסיונית של "הרביעייה" שכוללת את נבחרת היוצרים המשובחת- אפרים שמיר, אלון אולארצ'יק, שלמה יידוב ושם-טוב לוי. להופעה הזאת הלכתי עם קרובי משפחה שכולם בגילאי 30 עד 50 (אבא, שוקי, אודיה, יעקב ואילה). חנינו בחניון בתשלום של "לונדון מיניסטור" והגענו ל"צוותא".
מאחר וזו הופעה ניסיונית שהגיעו אליה רק חברים ואנשי תקשורת שהאמנים המופיעים הזמינו בחינם כדי להתרשם משיתוף הפעולה החדש- היינו צריכים להגיד שאנחנו מוזמנים של אפרים שמיר דרך הפייסבוק.
צוותא, מקום מטופח, אנשים בוגרים, מתורבתים, בורגנים, לבושים היטב, עם בנות הזוג, עם תיקי צד ומשקפיים. היה שם גם אחד עם עניבה. רציתי לדפוק לו כאפה. מה אתה בא להופעה עם עניבה?!
אנשי ה-VIP נכנסנו קודם ואנחנו נאלצנו להמתין בצד ולהיכנס על בסיס מקום פנוי.
"אם לא מכניסים אותנו תוך שתי דקות", יעקב אמר לי, "אתה מתחיל להעיף שולחנות!".
בסוף הכניסו אותנו, כמובן, וקיבלנו מושב יפה ומרווח כמו כולם.
הרביעייה עלו עם עוד קלידן ומתופף. חבורה מוכשרת בטירוף. כל אחד מוזיקאי, נגן ויוצר יוצאים מן הכלל, ורק באותו ערב זכיתי להכיר מי זה באמת שלמה יידוב מעבר לגיטרה הקלאסית שהוא מחזיק כמו ספרדי מצוי והשפם המגניב שלו (אני מת על אנשים עם שפם), וגם זכיתי להכיר את שם-טוב לוי מעבר לשם המעפן שלו שהיה יכול להיות בקלות שם של זמיר ים תיכוני שאליקו משמיע (למרות שאליקו לא באמת משמיע את הזמרים שהוא משמיע...הוא סתם חופר כל התוכנית וברקע, אם מטים אוזן היטב, אפשר לשמוע כמה צלילים ים תיכוניים). השניים הם יוצרים, מוזיקאים ונגנים משובחים ביותר, שנתנו את מיטב הקטעים האינסטרומנטליים שלא מביישים הרכבי ג'אז.
כל הנוכחים היו אשכנזיים. אני הייתי הצעיר מכולם. ישבו והאזינו היטב, מחאו כפיים במקומות הנכונים, וכשמשהי, לגמרי בטעות, צעקה לאפרים שמיר שיעשה לה ילד-הקהל הסתכל עליה בזעם. זה באמת לא יפה לצחוק על אנשים שהגיעו לגיל הבלות וקרוב לוודאי שהם יביאו נין לפני שהם יביאו עוד ילד. אבל העיקר שעל גיטרה הוא עוד יודע לנגן.
*********
ההופעה השנייה היתה הופעה מחווה ללהקת המטאל PANTERA, הופעה שמתקיימת כבר 7 שנים ב"בארבי" תל אביב לזכרו של הגיטריסט שלהם שנרצח באחת ההופעות. להופעה הזאת הלכנו עם רוב הג'מעה- שוחט (המשוחרר הטרי), קרני, נריה, הדסה ואפילו אטיאס, שמעולם לא שמע שיר מטאל וכף רגלו לא דרכה במועדון הבארבי.
חנינו באיזו סמטה חשוכה, ירדנו מהרכב והשתנו על הרכב שחנה לידנו. קנינו סוכריות על מקל וצעדנו ל"בארבי". השינגימליסט היה בריון במיוחד ולידו התגודדו הרבה מאוד פריקים עם חולצות שחורות, איפור ושיער עד הישבן. מוזר לחשוב שפעם היינו מתלבשים ונראים אפילו קצת כמוהם (רק עם כיפה וציצית במקרה שלי), ועכשיו אני עם זקן, משקפיים וחולצה לבנה עם הפרצוף של גולדה מאיר, בחורה קשוחה שהיתה ידועה באהבתה לאנרכיסטים שחורים.
"וואו כמה זמן לא היינו פה", נריה התלהב.
"אני הייתי פה ב"משוגע" בשנה הקודמת", קרני אמר, "אבל הייתי לבד"
"הפעם האחרונה שהיינו פה ביחד היה לפני יותר מ-4 שנים", שוחט ציין.
"אטיאס, מתי אתה היית פה לאחרונה?", שאלתי את אטיאס.
"בחיים לא הייתי פה", אטיאס ענה ונראה שניסה להשתלב עם קהל הפריקים.
לקחנו את הכרטיסים שהזמנו מראש ונכנסנו אל תוך המועדון. החלטנו הפעם לעמוד ב"יציע" ולצפות בקהל המשתולל.
על הבמה היו גיטריסט, בסיסט ומתופף קבועים, אך בכל פעם עלו עוד ועוד גיטריסטים לחיזוק וסולני גרוול מסצנת המטאל הישראלית ומלהקות כמו הורקור, בצפר, מידנייט פיקוקס, דיסוננט ואפילו גיא שמי, הגיטריסט של אינפקציה ומרסדס בנד וגם טל פרידמן המלך כיבדו את הקהל בנוכחותם.
פעם ראשונה שצפיתי בפוגואים מלמעלה ולא הייתי בפנים. לא האמנתי שבתור ילד שברירי בתיכון הצלחתי לעמוד בפוגואים של להקות מטאל מחו"ל (לא שעכשיו אני לא שברירי, כן?).
בשלב כלשהו אטיאס אמר לי שחווית המטאל הראשונה שלו לא יכולה להסתיים בלי איזה פוגו קטנטוש, אז זרמתי נתנו לנריה והדסה לשמור לנו על המשקפיים וצללנו אל הפוגואים. דווקא היה לא רע. מטאליסטים הם אנשים שיכולים לפוצץ אותך במכות תוך כדי הפוגו, לשבור לך את העצמות ולפתוח לך את האף, אבל כל זה עד שאתה נופל על הרצפה. אם הגעת לרצפה- כולם יושיטו לך יד.
זה הולך ככה גם כשאנשים עולים על הבמה וקופצים לקהל. היו איזה עשרה ניסיונית כאלה. אף אחד מהם לא נחל הצלחה. הבנאדם קופץ ראש לקהל, אף אחד לא תופס אותו, את מתרסק על הרצפה ואז כולם, במבטים מבוהלים מתכופפים להרים אותו ולבדוק אם הוא חי. הוא תמיד חי, המנוול. למטאליסטים יש כמה נשמות, מסתבר.
אבל הדבר הכי מוזר בהופעות מטאל, זה שגם מחוץ לשירים, הסולנים לא יכולים לדבר רגיל. הם חייבים לצרוח, ואף אחד לא מבין מה הם אומרים. הם צורחים למיקורפון גיבובים לא ברורים, שאפשר להבין חצאי משפטים מתוכם. משהו בסגנון: "ערב טווווווב! אני רוצה להזמין את האחד והיחיד- ^%$@^$%^$%^ מלהקת ^@^%$^$%^, ואני רוצה שתעשו הרבה רעש לשיר הבא- ^%^&(*)^$&^!!!!!".
בכל מקרה, העיקר שנהננו, שאף אחד לא נפצע, ששחררנו אנרגיות, שהחזרנו עטרה ליושנה ושאף אחד מהקהל לא לבש עניבה (אחרת הייתי משתין עליו, עם כל החולצת גולדה מאיר שלי).
_________________________________________________________________________
פינת ה-SMSים:
-"נשמע מגניב. השכנים שלו מפעם היו יהודים ובשבתות הוא היה גוי של שבת.." (ניצן מדבר על היטלר).
-"לגזרים!" (קרני בתגובה להודעה שלי "הערב קורעים אתה עיר").
-"יא חזי גיליתי שדוד המלך היה ג'ינג'י..עכשיו אני בטוחה שהוא ויהונתן נתנו בראש!" (נרקיס לומדת תנ"ך).
-"באמת? כנראה נמחק..." (מתן מתנצל שלא היה כתוב בהזמנה שלו לחתונה שיהיו סטייקים).
-"זה מה שאני שווה בשבילך? נראה לי שמישהו הולך לישון על הספה היום." (קרני בריב אוהבים).
-"-"אבא, יש לאיצוש היום יומולדת?" "לא!" "אז למה אמרת שיש לו?" "לא אמרתי." "אה, אז כנראה חלמתי את זה !" רבקה מתוודה על הבוקר..." (יעקב בעדכונים בין כתלי ביתו).
-"מיני תרגימא גם לך סקסי" (ניצן באיחולים לבביים).
-"לפתע גיליתי שהבוס של אבא של עידו בגבעת נפוליאון מדובב את הראשון שאמר לפליק תחזור מיד לשורה." (יוסי בגילויים חדשים מהישיבה).
-"איזה שתי בתים ומסאז' שבדי" (אור מבקש טובות).
_________________________________________________________________________
ציטטו אותי ב"סטטוסים משנות ה-90" (אני מגניב כמעט כמו שבח!):
וזה מה שקורה כשקובי אוז מגיב לי בפייסבוק:
_________________________________________________________________________
אבא: "טוב, אני יורד"
יוסי: "אבל יורד גשם"
אבא: "בסדר, גם אני יורד."
סבתא: "אני תמיד אמרתי שלא צריך להתחתן עם הבנאדם המושלם, צריך להתחתן עם הבנאדם שאיתו אתה מסתדר"
אבא: "ובאמת הלכת עם הדרך שלך, לא התחתנת עם הבנאדם המושלם."
סבתא: "יופי זה לא הכל בחיים"
אני: "נכון, יש גם כסף."
אטיאס: "אז איך היציאות שלך עכשיו?"
יוסי: "רכות."
*************
ועכשיו ברצינות
יאללה, הולכים לחגוג לשוחט לכבוד השחרור.
שיהיה לכולנו אחלה של שבוע! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
