לא יודע אם בכל יום הצוות הרפואי של בית החולים קפלן נתקלים באמבולנס שיוצאים מתוכו שני חיילים שאחד מהם מאופר כמו ליצן ומורידים בעגלה חיילת שנפלה ממטוס, אבל כנראה שלקראת פורים ועם הבסיס שלנו-הכל אפשרי.
וזה עוד לא הכל! כשהגענו למיון, היו שם עוד צוות רפואי צבאי, לבושים במדי צנחנים. מסתבר שאחת החיילות שם נחתה לא טוב בצניחה שלה.
טוב, אז קפלן קיבל היום שתי חיילות שנפלו ממטוסים. בהחלט פתיחה טובה לפורים.
כנראה שזה היה הפינוי האחרון שלי עם מנש למיון. מנש משתחרר בשבוע הבא, אחרי 3 שנים של שירות סדיר פלוס חודש קבע (הבנאדם הראשון בצה"ל שעשה שבוע-שבוע בקבע וקיבל על זה משכורת של כל החודש, יוצא שיעקב, הנהג מהשבוע שני שלנו, בעצם היה הניגר שלו ועבד בשבילו, וזה בלי קשר לזה שהוא אתיופי...).
מנש הזה רושש אותי! בכל פעם שהתחשק לו לזרום על איזה פיצה או שווארמה או לא יודע מה, הוא אמר לי את משפט הקסם "זה הפעם האחרונה שלנו"- וקנה אותי. ככה הוא שכנע אותי לעשות כל מה שהוא רוצה בשבוע הזה:
"יאללה, בוא שב איתי בחוץ עלם הקפה והסיגריה, למרות שמינוס 8 מעלות בחוץ ויורד שלג...זה אולי הקפה והסיגריה האחרונים שלנו!"
הרס"ר: "איפה הליצן השני?"
אני: "אני ליצן!"
הרס"ר: "אתה לא ליצן"
אני: "אני כובען!"
הרס"ר: "אתה כובעון."
תסמונת דומה לתסמונת "הפעם האחרונה" של מנש זו התסמונת שאתה מקבל כשחבר שלך עומד להתחתן ואז אתה חייב להיענות לכל בקשה שלו משל היתה זו משאלתו האחרונה כשהוא על ערש דווי (ובעצם, זה מה שזה!).
ככה יצא שבשישי, כמה שעות לפני שבת, נריה הצליח לסנג'ר אותי לנסוע איתו לפתח תקווה כדי לסחוב דברים לדירה שהוא והדסה ישכרו, ואם זה לא מספיק- גם לבנות רהיטים של איקאה!
מכירים את זה שאתם בונים חצי ארון של איקאה ואז קולטים שכל הדופן הימנית היתה אמורה להיות הפוכה והחורים לשאר המדפים נמצאים בצד השני?
ובכן, נריה ואני מכירים את זה טוב.
ומכירים את זה שאתם באים לבנות רהיטים אבל שוכחים להביא דברים שוליים כמו...פטיש?
ובכן, גם זה לא פסח עלינו.
נריה: "אם ישאר לנו עוד זמן- נתחיל לבנות"
אני: "אל תבנה על זה!"
_________________________________________________________________________
רק בצה"ל:
עולים למגדל הפיקוח לעבור הדרכה על מסלולי הטיסה וכיצד משתמשים בהם בנסיעות חירום מבצעיות, ומיד לאחר מכן עולים לאמבולנס, נוסעים למטבח ובוזזים לו את החיים.
_________________________________________________________________________
היום עברתי ליד הטלוויזיה שהיתה פתוחה על "אייל גולן קורא לך", ושמעתי את אייל משבח כנראה את אחד המתמודדים שהרגע שרו, ואומר לו: "מי זוכר בכלל שהודחת וחזרת?".
ואני שואל: מי יודע איך קוראים לך? ומי רואה את התוכנית הזאת?!
_________________________________________________________________________
במקומות שהטירוף מכה בך בהם בתדירות גבוהה, מקומות כמו הצבא למשל, אתה מדי פעם מרגיש צורך לטפח משהו מיוחד. אצלנו, במרפאה, אנשים מרגישים צורך לגדל איזו חיית מחמד, ולא משנה אם זה באמת בעל חיים (הטריטונים שד"ר ולדי מגדל באקווריום שלו), גרעין של אבוקדו (מי לעזאזל שמה את זה על החלון של המעבדה?) או המעדן דני שגידלנו עם הכוננית בחדר במשך כ-8 חודשים, ולאחר שהוא נפל לנו ונפתח (הדבר הכי מסריח שהרחתי בחיי, מיד אחרי הקקי ששרפתי באיזה ערב פסח)- קברנו אותו בזולה שליד המרפאה.
בכל מקרה, הדבר המוזר ביותר שגדל אצלנו במרפאה זה הסרטן של ד"ר שלמה. סרטן ענק עם צבטות והכל שכולם פחדו ממנו, כולם, פרט לשלמה, שממש אהב אותו. תכלס, זה די מדאיג לספר לאנשים שלרופא שלך יש סרטן.
שלשום בערב קלטנו את שבי (הסרטן) עומד על אדן חלון משרדו של שלמה. בהתחלה חשבנו שהוא איכשהו ברח מהכלוב שלו, אבל מאוחר יותר הבנו שהוא כבר היה מת, וד"ר ולדי קלט את זה והוציא את הגופה שלו להתאוורר בשמש.
הצענו לו מקום קבורה יפה ליד המקום בו קברנו את מעדני שלנו בשנה הקודמת, אבל ולדי אמר שהוא יפחלץ אותו ויתלה בחדר של שלמה (שלמה המסכן נמצא בחופש והוא עדיין לא יודע שהסרטן שלו מת).
יהי זכרו ברוך!
_________________________________________________________________________
רגעי הארה:
הרגע בו הבנתי שאמא יודעת לעשות תאבון ממש כמו ג' יפית:
"רוצה לגמור את הפסטה של שלומי? הוא התחיל לאכול אבל השאיר כי זה היה לו מגעיל..."
אפרופו ג' יפית...זה רק אני או שהכינוי הזה הגיע אליה בתקופת הצבא בגלל כל ימי המחלה שהיא זייפה לעצמה?
_________________________________________________________________________
~מחפשים את הבית של דודו~
נריה: "איפה דודו גר?"
אני: "איפה דודו זר?"
שמוליק: "גנבתי לך את החגורה"
אני: "למה?"
שמוליק: "כי נפלו לי המכנסיים"
אני: "תירוץ טוב..."
_________________________________________________________________________
****************
ועכשיו ברצינות
שיהיה לכולם חג שמיח ומבדיח! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
