באופן רשמי, אני כבר לא חובש בצבא יותר.
ממש נאבקתי כדי לחזור, אבל מסתבר שגם בצבא יש יותר פוליטיקה מאשר אמת,
גם אצל האנשים שהכי לא היית מצפה מהם.
אנשים שאהבתי והערכתי תקעו לי סכינים בגב וסובבו אותם. אני שמח שמדובר
דווקא במפקדים ולא בחברים, אבל זה עדיין מאכזב.
חיילים בעיתיים שגנבו סמים או השתמשו בנשק שלהם למטרות אלימות הצליחו
להישאר בתפקיד שלהם, ואני, שהייתי מועמד להיות מצטיין נשיא המדינה, וחוץ מזה
קיבלתי הרבה תעודות ושבחים על העבודה המקצועית שלי, נשלחתי לכלא וסולקתי מתפקידי
בגלל מעשה קונדס של שתן שעשו עוד כמה חבר'ה חוץ ממני, וזה גלוי וידוע, אבל אי אפשר
לדפוק את כולם, אז אני השעיר-לעזאזל, ואני מקבל את זה בלב שלם, כי אני האחראי
הבלעדי למעשים שלי, ואני שמח שחברים שלי לא נדפקו. וחוץ מזה, אם אלוקים רוצה שאני לא אהיה יותר חובש בצה"ל אז אני לא
אהיה חובש בצה"ל. חובש אני נשאר בכל מקרה, הרי אי אפשר לקחת מני את הידע ואת
התעודה ואת ההצטיינויות שלי. וביננו, אם יש איזה אירוע חירום בבסיס ואני נמצא
בקרבת מקום, ממש לא יעניין אותי שאני פסול מקצוע. אני מיד ארוץ לתת את העזרה שאני
יודע ומחויב להגיש.
"נו, מתי אתה נהיה סמל מרפאה?", שאל אותי טל, מפקד גף
תזונה, רגע לפני שנכנסתי לשיחה עם מפקד הטייסת שמחליט להעיף אותי מהמרפאה.
"איזה מסל מרפאה?", עניתי לו, "אני אגיד תודה אם אני
אשאר בכלל במרפאה"
"מעיפים אותך?"
"נראה לי אני עובר אליכם למטבח", עניתי לו בצחוק.
"תבוא", הוא חייך, "אצלנו אין לך על מה להשתין"
"בטח שיש", התחלתי למנות על האצבעות, "יש סירים,
מחבתות..."
החיוך של טל ירד ממנו בשנייה.
כנראה שיש למילים שלי יותר כח ממה שחשבתי. הוחלט שמעיפים אותי מהמרפאה
ואני עובר לסיפוח אצל רב הבסיס, כי חסרים לו משגיחי כשרות. מה שזה אומר, בפועל, זה
שאני נמצא במטבח רוב היום ומשתעמם למוות.
זה אמנם סוג מנוחה וחפשנות לקראת השחרור, אבל אני לא אחד שבנוי לחוסר
מעש ולרמת השכלה של עובדי מטבח.
~אני יושב עם עוד כמה עובדי מטבח~
עובד מטבח א': "שמעתם שאיזה פעוט מהצפון מת אתמול?"
עובד מטבח ב': "מה זה פעוט?"
עובד מטבח א': "תינוק יענו"
עובד מטבח ב': "אז תגיד תינוק, מה אתה מדבר איתי בקודים? פעוט
שמפעוט..."
עובד מטבח א': "גם אני לא הכרתי את המילה הזאת עד אתמול"
עובד מטבח ג': "אתם שניכם דפוקים, אה? זה כמו המילה פעוטון, זה
מאותו שורש"
עובדי מטבח א' ו-ב' ביחד: "אהה..."
שמוליק: "שמעתי שיצא עליך סרט"
אני: "איזה?"
שמוליק: "המשגיחים."
עופר (סגן מפקד תחנת הכיבוי של הבסיס): "אז זהו, יותר אתה לא במרפאה?"
אני: "לא"
עופר: "אז אולי תעבור אלינו לתחנת כיבוי?"
אני: "בתור מה? בתור זרנוק? בתור מומחה לכיבוי צופים?"
~אחרי שיחה עם אמא על חוסר ההגינות של הצבא במקרה שלי~
בילוש (אחותי בת ה-11): "אתה רואה? בדיוק בגלל זה אני לא מתגייסת לצבא!"
________________________________________________________________________________________________________
אפרופו כשרויות,
שמתי לב שכשמישהו מציע לי אוכל מהבית, ואני שואל אותו אם זה כשר והוא עונה בתקיפות "מה אתה דפוק?! זה של סבתא שלי! היא מרוקאית!", זה אוטומטית חזק יותר מכל חותמת של הבד"ץ.
שמתי לב שכשיש מונדיאל או יורו, כל הגברים מרותקים למסכים. אבל כשהנבחרות
הטובות ביותר בעולם מתחרות באולימפיאדה בכדורגל, זה לא מזיז לאף אחד.
לפי דעתי, האולימפיאדה נראית לאוהדי הכדורגל בארץ כ"תחרות הומואית" שהם לא יצפו בה בחיים. גם אם נבחרות ספרד וברזיל יתחרו אחת בשנייה, מבחינת אוהדי הכדורגל הישראליים זה יהיה כמו הופעה של משה פרץ במצעד הגאווה- ירוצו לשם בכל הזדמנות אחרת, אבל לא במסגרת ההיא.
ועוד בענייני היורו, הבנתי אתמול שאחותי ממש פקאצה, כשהיא עזבה את המחשב באמצע פרק של "מועדון ווינקס" כדי להספיק לראות תחרות של איזו התעמלות אומנותית באולימפיאדה.
חוץ מזה, ביום שישי חיפשתי את מכנסי השבת שלי בין ערימה של מכנסיים דומים. הצלחתי לזהות את המכנסיים שלי רק עפ"י הטישו עם המגע המלטף שהיו בכיס הימני ושאריות הגרעינים שהיו לי בכיס השמאלי.
ואפרופו הכיס השמאלי, כתוב לי פה בצד שמחר זה "יום השמאליים" הבינלאומי, שזה נשמע לי ממש מטומטם, אבל בסופו של דבר, גם לטרומפלדור מגיע איזה יום חג.
_________________________________________________________________________
נקבות שצריך להשתין עליהן:
-בנות שהשם שלהן הוא "נויה".
מה רע ב"נוי" הישן והטוב?
-בנות שמכנות את עצמן MAYKI במקוםMAY בפייסבוק. מסתבר שזו תופעה.
-בנות שיושבות ביום חם במשרד ממוזג היטב ולובשות פליז, כי קר להן מדי
במזגן.
-בנות שלא אוכלות ארוחה כי הן עצבניות (איך אפשר לוותר על ארוחה בגלל
עצבים?).
_________________________________________________________________________
-יוסי: "להיות פוליטיקאי זה כמו להיות אחראי מזגנים בבית הכנסת,
תמיד יהיו אנשים שלא מרוצים ממך."
-יוסי: "היא מהאנשים האלה שלא מבינים שסופר זה סופר, ואין מה
לעשות!"
-בילוש: "זה כואב"
תולי: "אז תבכי"
בילוש: "די!"
תולי: "ברצינות, תבכי, זה משחרר."
-תורן: "אתה צריך להיכנס לספר השיאים של גיא פינס."
-אמא: "אף אחד מהחברים שלך לא אמר כלום על האמא הגזעית
שלך?"
אבא: "לא, אף אחד היום לא אומר את המילה גזעית."
-תולי: "חזקוש, אני כותב סרט ואני צריך מישהו בדיוק כמוך"
אני: "איך כמוני?"
תולי: "הומו."
***************
ועכשיו ברצינות
שבוע טוב, דגנרטורים! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
