קראתי היום במוסף של השבת האחרונה של ידיעות את הטור של מאיר שלו על
מילים שהוא שונא בשפה העברית.
זה החזיר אותי לפינה הישנה שהייתי נוהג להביא פה בבלוג, "פינת
הסלנגרוע", שהצגתי שם לאו דווקא סלנגים שאני שונא, אלא פשוט כאלה שמצאתי להם
תחליף מציאותי יותר.
בכל אופן, הצטברו להם יותר מדי מילים וביטויים שאני חושב שצריך להוציא
אותם מהלקסיקון הישראלי מהר מאוד, אז הרי לכם:
"מהרגיל לעונה"- מושג השגור על פיהם של חזאים
ישראלים. "המשך השבוע יהיה חם מהרגיל לעונה", למשל, זה משפט ששמענו בערך
30 פעם העונה.
אז יש לי חדשות בשבילכם, חברים. אין כזה דבר "רגיל לעונה"
בארץ, ואם יש רגיל, זה חומס-חום-רקטלי-סרחה-שחייה במרק עוף. זו הנורמה. זה לא באמת
משנה אם זה 35 או 38, כל עוד אפשר לטגן חביתות על אספלטים והגב מלא במפלי-חריץ,
אנחנו במצב הרגיל לעונה הישראלית.
"בדרכים"- כששדרנית של גלגל"צ אומרת מביאה לכם "דיווחים על המצב בדרכים"
זה לגיטימי לגמרי. אבל כשמישהו מתקשר אליך ואתה רוצה להישמע כאילו אתה עסוק ואתה
אומר "אני עדיין בדרכים", זה כבר לא לגיטימי בכלל. אתה לא בדרכים, אתה
בדרך. אין לך יותר מדי דרכים להגיע מהרצליה לתל אביב, ואם כן, כנראה שתבחר בדרך
אחת ספציפית ולא תלך על כל הדרכים, נכון? אז יופי. כי אם תמשיך להשתמש ב"אני
בדרכים" הזה אתה תהיה בדרכים לקבל ממני כאפה.
"תיעדוף"- כשאומרים לך "אין לנו תיעדוף לקבל אותך לתפקיד" הם בעצם
אומרים "לא בא לנו עליך, אבל כמובן שזה בא משיקולים הגיוניים ולוגיים וזה לא
חס וחלילה בגלל שאתה ג'ינג'י שנוהג להשתין על חפצים ובני תמותה".
"בלוק"- כתחליף ל"בניין".
"ווירדוו"- כי כל אחד יכול להיות מוזר, משונה או חריג. אבל להיות
"ווירדוו" או "קריפי", זה אנשים ברמה של החנונים מהיפה
והחנון.
"יושנת"- הטעות הלשונית הכי נפוצה והכי מעצבנת שקיימת.
"לריב"- פעם "ריב" היה ויכוח או רוגז בעקבות ויכוח. היום ערסים
משתמשים במילה "לריב" במקום "ללכת מכות". אם ה"ריב"
ממש רציני, זה יהיה "לריב מכות". יענו, דהיינו, פיצוצים ודקירות.
דוגמא: "הוא מה-זה עצבן אותי, כמעט רבתי איתו".
כל עוד לא אכלת ממנו אגרוף לאף-לא רבת איתו, גם אם קיללתם אחד לשני את
האמא והסבתא אם-על-בנים.
"יש לי פה"- שערס שכונתי אומר על עצמו ש"שיש לו פה" זו בעצם אזהרה:
"תאמין לי שיכולתי לענות לו...אני יש לי פה, אם אני רוצה, אני
תוך שתי שניות גורם לו לבכות, אני לא רואה בעיניים" (אלוקים נותן פה למי שאין
לו עיניים).
לא יודע למה אני צריך לפחד ממישהו שיש לו פה, ולא יודע למה צריך לבכות
מבנאדם שיורד עליך. שירד שירד, העיקר שאני לא "רב איתו".
"יושב על"- עוד מושג ערסי-שכונתי, ולא, אני לא מתכוון לישיבה של כלא, אני
מתכוון לישיבת ביטחון-כלכלי. "זאתי טחונה, אבא שלה יושב על וילה בקיסריה
ואיזה כמה מיליונים טובים בבנק".
"אח על מלא"- זה המושג הערסי הרביעי שאני מציין פה, ואני דווקא אחד שמאוד אוהב
התחדשות של שפת רחוב ישראלית, אבל מה לעשות שיש מושגים שיכולים לשגע אותי. מילא
"אח בלב" או "אח בדם", אבל מה הקשר של "אח על מלא"
או בן דודו הפצוע "אח על פול"? זו אמורה להיות מחמאה או מנה במסעדה של
קניבלים?!
"מילה"- מה רע ב"באמאשלי" הישן והטוב?
"יום שבת"- ההגייה החילונית והמעצבנת של "שבת".
"סעודת שישי"- ההגייה החילונית והמעצבנת של "סעודת ערב שבת".
"סוכות\פסח ב'"- בצבא אין כזה דבר "שמחת תורה", "שמיני עצרת" או
"חג שני של פסח". יש סוכות א' וסוכות ב'. יש פסח א' ופסח ב'. כאילו הצבא
רוצה לדפוק את אלה שלא סגרו סוכות א', אז הוא עושה מועד ב' בשביל הקד"ר.
"קד"ר"- קליטה דרך הרגליים. עוד מושג צה"לי שאני שונא, ולא בגלל
המשמעות שלו, אלא בגלל שאנשים משתמשים בו שלא לצורך.
"אנחנו ישנים בלי מזגן בשיא החום, מקדרים לנו את החיים!".
"רל"שיה"- המושג הצה"לי הכי מטומטם בעולם.
יש לשכה ויש ראש לשכה. אז המקום שבו יושבת ראש הלשכה נקראת
"רלשיה", על שם ראש הלשכה.
מפגרים. הרלשיה היא בעצם הלשכה!
"שול"- לא יודע, פשוט לא מסתדר לי להגיד שול ביחיד.
"תמרוק"- השבת באתי למרוח קצת שמפו במקלחת ופתאום קלטתי שכתוב עליו
"למריחת התמרוק" וכאן חשכו עיניי. מי עדיין משתמש במילה הזאת???
_________________________________________________________________________
היום הודיעו בחדשות על מישהו שטבע בסחנה.
אבא אומר שטביעה בסחנה זו מיתה שהוא לא מאחל לאף אחד, ושלסיים את
החיים בצורה כזו לוזרית זה בערך כמו לסיים את החיים בבית אבות בפתח תקווה.
אני תמיד גרסתי שהמוות הכי גרוע שיכול להיות לבנאדם זה אם הוא יפול אל
תוך קופסא בזווית כזו שהוא מקופל ולא יכול לצאת מהקופסא וגם מתקשה לנשום. וככה הוא
יושב לו, מקופל, מעוך, סובל, משתין על עצמו, עד שהוא מת.
ואז נזכרתי ברוז, הילדה ש"רוני רון" הכניס לתוך מזוודה וזרק
לירקון, וזה תמיד מזכיר לי את העובדה ש"רוני רון" זה לא שם קלאסי לרוצח.
זה נשמע כמו דמות משיר או סיפור לילדים.
זהו הסיפור על רוז ורוני רון
רוז היא הילדה, רוני רון הוא האדון
רוני רון אהב ילדים בעיקרון
אבל רוז עלתה על עצביו של רוני רון
רוני רון לקח מזוודה והתחיל לארוז
תחתונים, גופייה וכמובן שגם את רוז
'חת-שתיים, חיש-מהר נסע לו רוני רון
השליך את המזוודה ישר אל הירקון
רוני רון נסע מהר, תפס אותו שוטר
רוז כנראה הגיעה למקום טוב יותר
וכך נגמר לו הסיפור על רוז ורוני רון
רוני רון בכלא, רוז בארכיון
ולא, אין לי את זה ביותר נאצי.
_________________________________________________________________________
דנה: "חזקוש, תארגן לי איזה בית חב"ד ברומא"
אני: "את פונה אליי בתור חב"דניק או בתור רומאי?"
דנה: "לא זה ולא זה, אני פשוט צריכה מקום לעשות בו קידוש וארוחת
שבת ברומא"
אני: "עזבי אותך, ברומא התנהגי כרומאית."
_________________________________________________________________________
המשך שבוע נעים, אחים על מלא! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
