השלום עליכם, מנענעי לולבים!
מה שלומכם ומה חדש בחזקתכם?
אני רוצה שתדעו שצמד המילים "הכל לטובה" זו לא קלישאה של
דוסים עם אופטימיות יתר (למרות שאני מודה, אני דוס עם אופטימיות יתר). זה באמת
צירוף נכון מיסודו וכל מה שצריך זה להאמין בו ואז החיים הרבה יותר יפים.
וגם כשעליתי למשפט וקיבלתי כלא וישבתי בכלא ועליתי לדיונים על המשך
דרכי ופסלו לי מקצוע והעבירו אותי תפקיד, לרגע אחד לא הפסקתי לפקפק במוטו שלי וכל
הזמן אמרתי את זה. אלוקים למעלה בסך הכל מזיז כמה כלים על הלוח שלו בשביל שיהיה לי
טוב.
והנה, השבוע-שבוע הזה שקיבלתי לקראת השחרור עושה עמי חסד וגורם לי
להספיק לבדוק ולסגור דברים שלא היה לי כח וחשק וזמן ועצבים להשקיע, ואני אשכרה
בונה במו ידיי כרגע את העתיד הקרוב והעתיד הרחוק שלי.
הישג ראשון: אחרי קופי-טסט (מבחן של 15 שאלות הבוחנות את החשיבה
והכתיבה היצירתית שלי) וראיון עם שני מנהלים (היכרות ומבחן אינטואיציה), הודיעו לי
שהתקבלתי לבית הספר לקופירייטינג ACC גרנות, שאני כבר 3 שנים
מחכה ללמוד בו.
יש עוד כמה תכניות שנרקמות להן לאיטן, אבל אני לא אגלה לכם עליהן כי
איזה ג'ינג'י אחד אמר לי פעם שאין ברכה אלא הדבר הסמוי מין העין. תשאלו את משה
דיין.
_________________________________________________________________________
תזכורת לעצמי:
בפעם הבאה שאתה מחליט לפלרטט עם התורנית שמגישה לך אוכל בארוחת חג,
זכור:
כשהיא באה עם דג נסיכה ואתה אומר לה "הו, תראו איזו נסיכה מגיעה
אלינו", היא תסמיק ותצחק.
אבל אם תמשיך עם זה גם במנה הבאה ("הו, תראו איזה בשר
איכותי!") היא כבר תתחיל להיות מוטרדת.
_________________________________________________________________________
פינת ה-SMSים:
-"איזה רגליים מתקרבותת אליי עכשיו ה' ישמווווווררררררר"
(כבר ציינתי שלמנש יש חולשה לרגליים?)
-"הרגליים האלה זאת מלצרית אני הולך להתחיל איתה" (מנש מכה
שנית)
-"תאמין לי החיים יותר מצחיקים מכל סדרה וסרט" (בן ציון, רגע
אחרי שהתנגש ברכב עם המוהל שלו)
-"תכלס... נוצרי לא היה יכול בחיים לחוות את ההרגשה של להיכנס
למוהל שלך מאחורה" (בן ציון גאה להיות יהודון)
-"מה זה טרם" (איציק, אחרי ששאל אותי אם הגעתי לבסיס ועניתי
לו שטרם)
-"אולי נעשה מסיבת פיג'מות בסוכה עם כל החבר'ה?" (עמית מוכן
לאושפיזין)
-"נתראה בסוכת
עורו של לויתן או בסוכה של חיים. מה שפחות מסריח מבפנים בשמש." (שוקי גם מוכן
לאושפיזין)
-"ומה נעשה? נשתעל ביחד?" (שוחט, אחרי שהצעתי לבוא אל קרני
החולה)
-"לך לך\ הצב צ'יפופ. הרבה מאוד גמדי אש שרים אשרינו בשמעם שמלות
מחוספסות ממרחק, ואני אין לי גוף הדמות ולא בעיות גב. הוא אין לו לב, אין לו מצפון
ואין לו שינים, ושיניו אגלי הטל. תמו ימי הנופת, נקרעו זעקות היובל, אנו שבים
מצרימה." (אילה ברגע של יצירתיות)
-"אני לא קורא תהילים\ ניקו אלברטל. (אמא, איצוש ולילך) החיים
אינם פח של טיטולים, אבל צריך לשתות מים. המנורה לא תמיד נדלקת כשאין נפט בקומקום.
לפעמים אני אוכל שניצל עם רוטב ולפעמים לא. המורה לאנגלית נתנה שיעורי בית מפני
שהכרית מצופה. חזון העצמות היבשות אינו החזון איש, רק החזון נריה. בים גואה בשפל
בצבעי אגוז מאובק. כולנו אורים ותומים מנובלים, תמו עלילות יוסי והמגפיים.
שלום." (אילה בעוד רגע של יצירתיות)
-"אף פעם אל
תאמר נבר\ פוזיילוב. ארבע מאות כושים בלב חורשה מחכים לגשם בשינים צחורות. אף פעם לא
תדע איך קוראים לחציל שלך אם לא תשב בשקט. יש אפשרות קלושה שנצא מזה מהר אם לא תיסע
ימינה על אפך ועל חמתך. מתי כבר תשאל את מה שאיש לפניך לא העז לטעום? אני כאן, ממתין
לך בלי שרוכים בנעליים. שבו בשלווה. התנין כבר מת." (אילה, חייבת לי גלידה)
-"אחי אני חושב שלהגיד על מישהו שהוא דלתון זה יותר אפקטיבי
ומתאים מאשר "מרובע", מה אתה חושב?" (בן ציון במחשבות קיומיות)
-"לא. אני מעט אאנוס את היטלר, הימלר, גרינג, גבלס, אייכמן
ורבין?" (ליאור מוכן להגיע לגיהנום)
-"חזקוש, בניתם את הסוכה הכי מכוערת שראיתי בחיים שלי. אתה חרא
של מפקד בנייה" (שוחט מפרגן)
-"אמרתי לך כבר ששמתי לי מטרה לעבור על כל הכריתות
בתורה..." (שוחט מגלה עריות)
-"חירבנתי עכשיו מלאאא נרות! יש לך אולי איזו פתקה טובה שאוכל
לנגב בה?" (שוקי...וכל מילה נוספת מיותרת)
_________________________________________________________________________
דברים שאני חייב לעשות:
כמו שיש את מתקני המפיות במסעדות וחדרי אוכל שכתוב עליהם
"בתאבון". צריך לעשות מתקן כזה לנייר טואלט נשלף, שכתוב עליו...טוב,
תראו בעצמכם:
_________________________________________________________________________
אני לא מבין את האנשים שמבקשים ממני לעזור להם לפתור תשחץ, בשעה שאני
עושה להם את כל התשחץ.
כאילו, כל הקטע של תשחץ זה האתגר. מה כיף בזה שאני אומר לכם מה לכתוב
ואתם ממלאים? מה, אתם מבסוטים שהצלחתם לכתוב אותיות בריבועים בלי לצאת מהקווים?
_________________________________________________________________________
אנשים שצריך לקנות להם טקט ליום
ההולדת:
הגננת של יוסי מלפני 16 שנים, בגלל הסיפור הבא:
בהפסקה בחצר (לא יודע למה צריך הפסקות בגן...ממה ההפסקה? מלשחק
בקוביות?), יוסי טיפס על סולם בצורת קשת (כבר לא מייצרים מתקנים כאלה), נפל על
הפרצוף ושבר שתי שיניים קדמיות (אין לי משהו שנון להאיר על זה, אבל התחלתי במגמת
הסוגריים ולכן אסיים, לפחות עד שתהיה נקודה). (זהו, עכשיו נחזור לסיפור-)
הגננת, שראתה שיוסי חבול, מדמם וחסר שתי שיניים קדמיות, לא ידעה אם
השיניים נשברו לו כתוצאה מהנפילה, או שמלכתחילה לא היו לו שתי שיניים קדמיות. הרי
הגננת לא זוכרת כמה שיניים יש לכל ילד בגן.
הגננת החכמה התקשרה אל אמא שלי, שבכלל לא ידועה בפולניותה, ואמרה לה:
"יוסי נפל מאחד המתקנים...תגידי, היו חסרות שלו שתי שיניים קדמיות?"
טוב שהיא לא שאלה: "תגידי, עם כמה ידיים יוסי הגיע הבוקר
לגן?"
_________________________________________________________________________
_________________________________________________________________________
היום בתחנת האוטובוס, בשובי מהבסיס, נתקלתי בחייל קרבי חוזר בתשובה
שביקש לנענע את הלולב שלי (אני יודע שזה לא נשמע טוב...סוטים!). מסתבר שהבנאדם
מעולם לא קיים את המצווה הזו, ונפלה עליי הזכות ללמד אותו.
כנראה שאנשים התלהבו מלראות חייל ג'ובניק מחייל האוויר מלמד לוחם איך
לנענע לולב, ואחד האנשים גם צילם. מסוג התמונות שאחר-כך יעלו ל"סטטוסים
מצייצים" תחת הכותרת: "הדבר שעשה לי את היום".
לא יודע כמה זה עשה את היום לאנשים מסביב לתחנה או ללוחם ההוא, אבל לי
זה בטוח עשה את היום.
שבת שלום וחג שמיח, חובטי ערבות! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
