בפוסט הקודם כתבתי על הסיכום שיש לי עם אלוקים, שבכל פעם שאני עובר
ליד עזריאלי בדרך ללימודים, הוא שולח לי דמות מוכרת שאוכל לנהל איתה סמול-טוק.
ביום ראשון, קבעתי להיפגש עם קרני ליד רחוב המסגר, כדי ללכת יחדיו
להופעה של יוסי חממי בפאב "האזור". גם כדי להגיע לשם אני צריך לעבור
בעזריאלי, חשבתי לעצמי, אבל זה חורג מההסכם שלי עם אלוקים, כי זה לא בדרך
ללימודים, הרי לא יכול להיות שהוא ישלח לי מכר בכל פעם שאני עובר ליד עזריאלי. זו
בקשה מוגזמת מדי. אני הרי עובר ליד עזריאלי הרבה מאוד פעמים.
מצד שני, אני בדיוק בשוונג של להתלהב מההסכם הזה, וגם כתבתי על זה
פוסט, אז אולי הפעם, באופן חד פעמי, למרות שאני ממהר להופעה, ולמרות שזה לא בדרך
ללימודים- הפעם אני רוצה שתשלח לי מכר, והפעם אני גר רוצה שזה יהיה מכר ספציפי!
אני רוצה ללכת ליד עזריאלי ולראות שם את ניצן!
הגעתי לפנייה מרחוב מוזס לדרך בגין, ושם, ממש ליד עזריאלי, ראיתי את
ניצן.
הוא היה עסוק בלצחוק בקול לאוזניות שלו. בהתחלה חשבתי שהוא מדבר עם
מישהו בטלפון עם אוזנייה, אבל מסתבר שהוא סתם היה בסטלה וצחק מאיזה שיר, אבל הוא
הרשה לעצמו לצחוק משיר, כי הוא ידע שבטח אנשים ברחוב יחשבו שהוא בטח מדבר עם מישהו
בטלפון עם אוזנייה. וגם הוא היה בסטלה...
"מה קורה, אחי?", חיבקתי אותו. הוא היה מאוד מופתע ומבולבל.
"איזה קטע שאני רואה אותך", הוא היה בשוק, "איזו
הפתעה!"
"זו בכלל לא הפתעה", תיקנתי אותו, "אני ביקשתי להיפגש
איתך עכשיו!"
*************
אחרי שיחה זריזה עם ניצן המשכתי בדרכי אל מקום המפגש עם קרני, כשאני
לא רגוע מהקטע המטורף הזה שהיה לי עכשיו.
"אני חייב לספר לך קטע שקרה לי", אמרתי לקרני ברגע שנפגשנו,
"זה סיפור ארוך אבל מדהים!"
"גם לי קרה משהו מדהים אפילו יותר משלך", קרני התלהב.
"אין מצב שזה יותר מדהים ממה שקרה לי", עניתי, "אבל
תתחיל אתה, כי הסיפור שלי ארוך"
"ראיתי משהי שממש ממש דומה לבר רפאלי", קרני הוקסם,
"רק יפה יותר!"
"לא נכון!"
"כן נכון!"
"ניצחת!!!"
*************
כל פעם ששאלתי את קרני איפה נמצא פאב "האזור" הוא ענה לי
"באזור". הרי עזריאלי זה באמת באזור שלנו, והמסגר זה באזור של עזריאלי,
ופאב "האזור" הוא באזור של המסגר. לאט לאט אנחנו מדרימים לכיוון התחנה
המרכזית. הכל טוב ויפה, עד שמגיעים לשטחי הפקר מלאים בכושים, כמו בסרטים של
טרנטינו.
"הפאב הזה ממש עבד עלינו", אמרתי לקרני, "הוא בכלל לא
באזור"
"אולי הקטע של "האזור" זה ה' הידיעה", קרני אמר
לי, "להראות שזה ה-אזור!"
"אולי "האזור" זה קיצור של "האזור בדרום תל אביב
בו הכושים גונבים, אונסים ורוצחים", הצעתי.
_________________________________________________________________________
עוד קצת על כושים:
_________________________________________________________________________
עלילות נועם:
אמנם לקח לי חודש שלם, אבל סוף כל סוף הצלחתי למצוא חיבור ראשוני עם
נועם, האחיין הראשון שלי. אני לא מדבר על זה שהוא כבר הספיק לעשות קקי ופיפי על כל
העולם, אלא מדבר על חיבור אנושי אמיתי ביני ובינו.
ביום ראשון, נועם עשה קקי בטיטול ואמא היתה צריכה לקפוץ לבית של
שמוליק ודנה כדי להביא טיטולים להחלפה. בינתיים נועם בכה ולא ידע מרגוע, עד שלדנה
נמאס והיא הפקירה אותו בידיי.
החזקתי את נועם והתחלתי לשיר לו שיר מרגש: "למי למי למי\ למי למי
יש קקי?\ לנועם יש קקי בתוך הטיטול\ לחזקוש אין קקי\ לסבתא אין קקי\ לאמא אין קקיורק לנועם יש קקי בטיטול".
היו לזה עוד בתים, אבל אני לא זוכר את כולם, וזה גם לא כ"כ
רלוונטי, כי בסופו של דבר הוא נרדם לי בידיים בפנים שלוות וטיטול גדוש ומדיף
ניחוחות.
*************
~אמא מחזיקה את נועם~
אבא: "הלו, שיהיה ברור שאם הוא עושה קקי- אני מחליף לו את
הטיטול! אצל הילדים והנכדים את אחראית על מה שנכנס ואני אחראי על מה שיוצא...
בניגוד לכסף."
משה: "נו, התרגלת כבר להיות סבא?"
אבא: "תן להתרגל קודם לזה שאני ישן במיטה עם סבתא."
_________________________________________________________________________
יש לנו איזה זקן בבית הכנסת שמעולם לא חגג בר מצווה, בגלל שבגיל שלוש
עשרה הוא היה עסוק בדברים אחרים, כמו הברחת תפוחי אדמה לגטו של משפחתו.
חלפו 70 שנה מאז, והזקן החליט שבגיל 83 הגיע הזמן לעלות לתורה ולחגוג
בר מצווה, כי אם לא עכשיו אימתי?
~הזקן קורא בתורה~
אני: "שמת לב שניגוד לרוב חתני הבר- מצווה, לו דווקא השתנה
הקול?"
שלומי: "אפילו פעמיים."
~זורקים עליו סוכריות~
אני: "משוגעים, הוא עלול למות מזה! תזרקו עליו תיונים או
משהו!"
_________________________________________________________________________
אנשים שצריך להשתין עליהם:
-אמהות\סבתות\דודות פולניות שמגישות לך משהו לאכול, וכמה דקות אחרי
שהתחלת לאכול הן מתחילות לספר לך על כמה היא מגניבה ויצירתית שהיא שמה לב שהפלפלים
כבר מתחילים להעלות עובש, ושהיא מצאה רסק ישן פתוח במאחורה של המקרר וחייבת לסיים
את האורז לפני פסח, אז היא הכינה את הפלפל הממולא הזה. טעים, אה?
אנשים שמתווכחים איתך שעה ואז אומרים "בוא נסכים לא
להסכים".
בוא נסכים שאני משתין לך על האף, חלאה!
_________________________________________________________________________
פינת הביש-גדא:
והפעם ביש הגדא שלנו הוא... עבדכם הנאמן! (לא, לא הכושי שהעבודה
שלי... הכוונה אליי), בגלל 3 סיבות:
סיבה ראשונה:
סיבה שנייה:
התערבתי עם שוחט ואירה על מגנום שזואי דגן מ"בית ספר
למוסיקה" תגיע רחוק יותר מאגם בוחבוט.
אגם עלתה למסיבת הסיום, זואי לא עלתה, ואני הפסדתי מגנום.
(ומה זה הקקה הזה "אצלנו בבית ספר למוסיקה אין הדחות"? לא,
אין הדחות, יש רק מי ישיר סולו בטקס הסיום ומי לא... זה כמו להגיד באיזה תיכון
"אצלנו לא מעיפים את התלמידים הבעייתיים, פשוט יש את אלה שיקבלו תעודת בגרות
בסוף י"ב ויש את אלה שיזכו לעזור לאבא בפיצוציה כבר בכיתה י' וימשיכו ליהנות
מסדנאות בית הספר של החיים").
סיבה שלישית:
לפני שנה וחצי (אולי יותר?), סיכמנו, קרני ואני, שכשאנחנו משתחררים,
אנחנו מגדלים שפמים, כותבים שיר על שפמים, מקליטים אותו ומצלמים קליפ מגניב.
לפני כמה חודשים, לקראת השחרור של נריה, גם הוא הצטרף לסיכום שלנו.
נריה התחפש"ש, הגיע הרגע המיוחל. השיר נכתב ועובד, וכל מה שנשאר
לנו זה להגיע לקרני, להקליט את השיר ולצלם את הקליפ.
אני גילחתי את הזקן והגעתי אל קרני משופם. נריה וקרני אמרו שהם יתגלחו
רגע לפני שנתחיל את הצילומים.
בסוף התפקששו כמה דברים ולא סיימנו לעבוד על השיר, ואולי יקח קצת זמן
עד שנטפל בבעיה. בינתיים אני תקוע עם שפם ג'ינג'י.
המשך שבוע נעים, כעכי שמיניות! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
