יש סיבה לכך שאני משתין כל כך הרבה. מעבר לשלפוחית רגיזה (מה זה
רגיזה? נתן זהבי הוא הלל הזקן לעומתה!) ולבעיות פסיכולוגיות קשות, ישנה הסיבה
העיקרית שהיא, פשוט מאוד, מטבוליזם מהיר ושתייה מרובה.
אני מקפיד לשתות כוס מים כל חצי שעה, ולפעמים אפילו יותר. בקצב כזה,
על מטבוליסט עם שלפוחית רגיזה כמוני נגזר לחפש מקום להתרוקנות לפחות פעם בשעתיים.
יש לציין שבזכות ההקפדה על השתייה, השתן שלי תמיד שקוף ונטול צחנה.
הרי תמיד נהגו ללמד אותנו (או שזה רק אצלי?): פיפי שקוף- אתה אלוף. פיפי צהוב- זה
לא טוב. פיפי אדום- נורא ואיום. בסקאלה הזאת, אין ספק שאני אלוף האלופים. ומי
שמפקפק בזה, אני מוכן להשתין עליו כדי להוכיח לו את העניין.
לפני תחילת הצום הקפדתי על שתייה אסקטרה-מרובה עד שנוצרה לי כרס מים
קטנה.
ספרתי את הפעמים שהשתנתי לאחר מכן. מדובר ב-4 השתנות בערב ועוד שתי
השתנות ביום הצום עצמו. בכל השתנה הצבע קיבל תפנית חזקה יותר עד שבהשתנה האחרונה,
רגע לפני תחילת נעילה, היה לי זרם חלש, שורף וצהוב על גבול הכתום.
המסקנה שלי מכל הסיפור: אני בנאדם מטונף.
_________________________________________________________________________
עוד כמה ממים ליום כיפור:
_________________________________________________________________________
שישי בבוקר, אני קם אל ניחוחות מוזרים בבית. בהתחלה לא ייחסתי אליהם
חשיבות, אבל אז גם שלומי טען שיש ריח של יתוש מת במטבח. ברגע שעוד מישהו מריח מה
שגם אתה הרחת זה סימן שיש דברים בגו, או ששנינו המסריחים, תלוי את מי שואלים.
יתוש מת זה אומר ריח שרוף. אבל זה לא היה ריח שרוף קלאסי מהמטבח, של
המבורגר שהיה יותר מדי זמן על המחבת. זה היה ריח שרוף מיוחד.
ערב יום כיפור, לאף אחד אין זמן להתעסק עם ריחות מסריחים מהמטבח, וככה
המשכנו בחיינו ונכנס החג.
צאת החג, פותחים את המקרר כדי להתחיל לטרוף, ואז זה נפל עלינו. המקרר
מת.
הריח של הגוויה השרופה כנראה באה מתוך גופו של המקרר שהפך בין לילה
לתנור חימום חסר תועלת ובתוכו מוצרים רבים שהתסיסו, הרקיבו ופגו תוקפם בטרם עת.
אני: "איזה באסה, המקרר שלנו מת"
אטיאס: "מה זה אומר מת?"
אני: "מת, שבק חיים, לא עובד בכלל"
אטיאס: "אין דבר כזה מת! מקרר זה לא יצור חי! מדובר במכשיר
חשמלי, ואם הוא הפסיק לעבוד זה אומר שיש בעיה או במנוע, או במגעים החשמליים או
בגוף הקירור עצמו, אולי יש איזו התנגשות אלקטרונית, אולי נשרף משהו במערכת... זה
לא מוות! אז מה בדיוק התסמינים?"
אני: "המקרר הזה אצלנו כבר 27 שנים"
אטיאס: "אוקיי, הוא מת."
אחרי כ-27 שנים, אפשר להגיד שאם המקרר לא מת, אז הוא לפחות על מצב
אריאל שרון, מה שאומר שהגיע הזמן להחליף אותו.
אבא סילק את המקרר מהמקום בו הוא עומד מאז שהכרתי את עצמי. פתאום
גיליתי עולם חדש- 10 משבצות שלמות שמעולם לא דרכתי עליהם בבית. כשהייתי קטן הצלחתי
להזדחל מאחורי הפסנתר, להשתחל מתחת למיטות ולטפס אל תוך הבוידעם. אבל גם במשחקי
המחבואים הפסיכיים ביותר לא הצלחתי להגיע אל אותן מרצפות שעליהם עמד המקרר. יש
גבול גם למקומות שבהם יהודי רזה מחביא את עצמו.
זו תמונה של המקרר ז"ל:
מישהו צריך כמה מגנטים מיותרים חסרי בית?
__________________________________________________________________________
פינת הביש-גדא:
היינו באירוסין של דפנה ומיכאל (מזל טוב!), ובדיוק כשבאנו ללכת, קרני
ואני קלטנו שאטיאס נעלם לנו. הסתכלנו מסביב ולא ראינו אותו בין האנשים.
"כנראה שהוא הזרים בחורה לאחד החדרים", קרני אמר, "אין
מסקנה הגיונית אחרת".
הלכתי למרפסת וראיתי אותו מפלרטט שם עם איזו בחורונת.
"תכירי, זה חזקוש", אטיאס הציג אותי בפניה, "תכיר
חזקוש, זו הילה"
"קוראים לי נועה..."
__________________________________________________________________________
אנשים שצריך להשתין עליהם:
-כאלו שמגיבים לי "חחח צחקתי בקול!"
סבבה שצחקת, מה זה משנה לי אם צחקת בלב או הערת את השכנים? רוצה לספר
לי גם כמה דציבלים היה הצחוק?
-כאלו שמתרימים אנשים בכניסה לבית קברות עם השלט "צדקה תציל
ממוות".
אתם לא חושבים שזה קצת מאוחר מדי?
-אנשים ששואלים אותי "מה זה השיער הזה?"
מה אני אמור לענות על זה? "שמע, זה שיער 4S, נמאס לי מהגלאח שהיה לי
קודם, החלטתי לשדרג".
גמר טוב וחג שמיח, מכתתים לפי רצון! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
