השבוע אחותי שלחה לי הודעה על כך שכשהיא תגיע הביתה היא תגנוב לי את
המחשב בשביל עיסוקיה. גם אני הייתי בדרכי הביתה וידעתי שאני חייב את המחשב, אז
עניתי לחצופה באיום "חכי חכי שאני אגיע הביתה!". פתאום קלטתי, שאם לא
הייתי מכפיל את ה"חכי" ל"חכי חכי", זה היה יוצא "חכי
שאני אגיע הביתה!", כאילו אני מבקש ממנה יפה שתחכה לי, ולא כאילו אני מאיים
עליה שאכה אותה אם על בנים.
"מעניין אילו עוד מילים מקבלות משמעות שונה לגמרי כשמכפילים
אותן", חשבתי לעצמי, שלפתי את המקלדת (בדיוק הגעתי הביתה, לפני אחותי, על אפה
ועל חמתה!) והתחלתי לבלבל את המח בסטטוסים לפייסבוק.
להלן לקט קצר+ כמה תגובות:
אחת= יחידה
אחת אחת= אני בודק את המיקרופון
אל"ף= האות העברית הראשונה
אל"ף אל"ף= אני הראשון ב"דפי זהב"
גימ"ל= חלומו של כל חייל
גימ"ל גימ"ל= הסיוט של כל חייל
גבר= זכר
גבר גבר= אחלה בנאדם
משהו= דבר מסוים
משהו משהו= דבר מיוחד
הופה= תגובה של זקן
הופה הופה= תגובה של ערס
כמה= מה הכמות?
כמה כמה= מה התוצאה?
פרה= חיית משק ממשפחת הבקר
פרה פרה= אל תעבור לנושא הבא
זאב= בעל חיים ממשפחת הכלביים
זאב זאב= התרעות שאינן מתגשמות המאבדות מאמינותן
דג= יצור מים\ מנסה לתפוס יצור מים
דג דג= הצליח לתפוס יצור מים
זוז= נוע
זוז זוז= תרי זוזי
הלו!= אתה קטוע
הלו הלו!= אני הולך לקטוע לך ת'צורה
תראו= הביטו
תראו תראו= פנייה מתנשאת אל אדם בגוף שני-רבים
עוגה (במלעיל)= מאפה מתוק לרפי-שכל
עוגה עוגה= שיר מתוק לרפי-שכל
חן-= יופי
חן חן= תודה רבה
אוי= קרה\שמעתי משהו רע
אוי אוי אוי= אני זקן\ דוס אשכנזי
שש= תוכנית טלוויזיה עם עודד בן עמי
שש שש= ראייה טובה
בוסקילה= בוסקילה
בוסקילה בוסקילה= פעמיים בוסקילה
חבר= גיי-פרינד
חבר חבר= בן זוג
חברה= לא קיר
חברה חברה= הכותל המערבי
כן= חיובי
כן כן= שתוק
לא= שלילי
לא לא= פתיחה לתשובה צינית
לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא= קטע מעבר שירתי של זמרת שנמה כושית
וגם= בנוסף
וגם וגם וגם וגם וגם וגם וגם= שיר עממי לחג פורים
באנג= קול ירייה
באנג באנג= שיר של ננסי סינטרה
באנג באנג באנג= רצח רבין
_________________________________________________________________________________________________________
באחת השבתות האחרונות הלכתי ליד בסיס הקרייה, כשלפתע נתקלתי ב-ב'
גדולה מאבן יושבת לה בין השיחים.
"מעניין מה הב' הזאת עושה פה", שאלתי את עצמי וישר חשבתי על
דברים שאפשר לעשות עם האות ב', קישורים לבסיס הקרייה (ג'ובניקים שמוציאים
בי"תים כי יש להם לחץ בית), מחשבות על כך שאולי כדאי לי לקחת את האות ב' הזאת
אליי הביתה ולתלות בחדר, או לפחות לצלם את זה ולכתוב על זה כמה בדיחות בפייסבוק.
בסוף הנחתי לאות לשבת לה בחיק הטבע והמשכתי בדרכי.
עבר יום, עברו יומיים. אני הולך ליד בשכונה ליד גבול גבעתיים, כשלפתע
אני רואה את המחזה הבא:
"קקי קדוש!", חשבתי לעצמי, "מפה הגיעה ה-ב'
האובדת!"
מישהו כנראה ממש לא אוהב את העיר גבעתיים והחליט לגנוב לה את ה-ב', כי
הרי מה שווה גבעתיים בלי ה-ב' שהיא כל כך מתפארת בה?!
גמרתי אומר שבהזדמנות הבאה אלך למקום בו מצאתי את ה-ב' ואשיב אל מקומה
הטבעי.
עבר יום, עברו יומיים. עברתי שוב ליד בסיס הקרייה, אך לא היה זכר
לאותה ב' שנחטפה ונקטפה לה ביום בהיר אחד. מי יודע, אולי הם עדיין מחזיקים בה
ובקרוב ידרשו כסף או שחרור מחבלים למען השבתה.
בינתיים, כל מה שאני יכול לעשות הוא לבכות על כך שהייתי יכול לעצור את
הטרגדיה באותה שבת שראיתי אותה מונחת באופן חשוד. אה, ואני יכול גם לכתוב על זה
בדיחות בבלוג ובפייסבוק. זה גם משהו...
_________________________________________________________________________
רגעי הארה:
-היום בו הבנתי שלעבוד בפרסום זה למכור את הנשמה לשטן:
היום בו נתנו לי בריף על ספרייט- ואני בכלל שונא משקאות מוגזים, בריף
על ניצן הורוביץ- ואני בכלל הצבעתי לחולדאי בבחירות המוניציפליות הקודמות, בריף על
מכונת גילוח ללוחמים- ובכלל הייתי ג'ובניק עם פטור זקן, ובריף לדורקס- ואני בכלל
דתי שומר נגיעה.
-היום בו הבנתי שאני ממש ממש חייב למצוא עבודה:
היום בו קבעתי עם קרני שנסתובב ברחבי תל אביב. עשינו "חופשי
יומי" באוטובוס והתחלנו לעלות על אוטובוסים אקראיים, לרדת איפה שקורץ לנו
ולעשות מה שמתחשק- סודוך במסגר, חנות מוזיקה בבורסה, חנות אפקטים בתחנה המרכזית,
מסעדת יוקרה בנמל, פאב בדיזינגוף ועוד ועוד ועוד.
__________________________________________________________________________
פינת הביש-גדא:
-הייתי לבד בבית, בדיוק סיימתי כמה עבודות קריאייטיב (כשאתה בעיצומה
של עבודת קריאייטיב לא פשוטה, המח שלך עולה על גדותיו ומתחיל לנזול מהאוזניים.
וברגע שסיימת את העבודות, זה כאילו שחררו עם פומפה את הסתימה במח וכל הנוזלים
נשאבים במהירות פנימה והמח שלך ריק לגמרי, ובא לך לרקוד סטפס), ואם זה לא מספיק-
גם דיברתי עם מנש בטלפון (מה שאומר שהמח שלי עבר ממצב "כוס יין של
הבדלה" למצב "חבית ריקה שיש בה רק מטבע קטן שעושה הרבה רעש".
בקיצור, הרגשתי חופשי ומאושר בלי כלום על הטוסיק.
לפתע נשמע דפיקות קלות על הדלת. בטח אבא או אמא או שלומי או מישהו,
חשבתי לעצמי, דילגתי אל עבר הדלת בפסיעות קלות, ותוך כדי שאני פותח את הדלת דפקתי
גרעפס של החיים.
זה לא היה אבא ולא אמא ולא שלומי ולא מישהו. זה היה השכן הזקן מועד
הבית.
אופסי!
-הלכתי לבנק להוציא שלוש מאות שקלים. הפעם המח שלי דווקא היה טרוד
בהרבה מחשבות. שיעור נהיגה, ראיון עבודה, לימודים בערב ומעניין מה נטשה ראתה בתוך
הוואן בסוף הפרק האחרון של "השמיניה".
אם המחשבות הללו לא הספיקו, תוך כדי משיכת המזומנים, קיבלתי טלפון
מאיגל שהסיח את דעתי.
כל כך הסיח את דעתי, עד שבסיום הפעולה, הוצאתי את האשראי והמשכתי
בדרכי, כשהמעות (שהן גם "מאות") הפכו להיות נחלת הכלל משל היו תוצאת
"קולולוש" של מישהו נדיב במיוחד.
רק ברחוב הבא קלטתי שהכסף שמשכתי לא עליי. חזרתי על עקבותיי במהירות
האפשרית, אך לשווא. הכסף נעלם.
_________________________________________________________________________
אני: "תראה כמה זקנים, אין פה אפילו צעיר אחד לרפואה"
קרני: "אולי הם לא חולים".
אני: "אתה לא חושב שזה קצת מוגזם ומטריד שהמלצר בא אליך ושולף לך
את המגבון הלח?"
קרני: "זה כולה מגבון לח, הוא לא שלף את הבולבול שלו."
**************
סוף שבוע רגוע ושבת שלום, מגלגלי זכות! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
