לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום

אז אחרי שבפוסט הקודם דיברתי תחרות הפרינטים לעידוד צמחונות, מוחי הזדוני המשיך להכות גלים ולחשוב על עוד שילובי עולמות בין תעשיית הבשר והפתרון הסופי.

בכל פעם שעלו לי רעיונות בסגנון (בנאדם נוגס בהמבורגר ומלכלך מתחת לאפו בקטשופ שיוצר לו "שפם היטלר" קטן, או צלב קרס עשוי מסכיני שחיטה וכו'), המנהלים שלי התעלמו ממני או צחקו עליי. הם צחקו במיוחד כשנכנסתי למשרד שלהם כדי לספר רעיון נאצי במיוחד ונישקתי את המזוזה בכניסה. אני אישית לא מבין מה מוזר בעניין הזה, הרי נישוק המזוזה יכול להראות מאוד מאוד נאצי, תלוי איך מסתכלים על זה:

__________________________________________________________________________

אפרופו נאציזם,

הכנתי שני אייקונים חדשים לפייסבוק:

ה"סמייליטלר"-

וה"היילייק"-

מארק צוקרברג עדיין לא החזיר לי תשובה אם הוא מסכים להוסיף את זה לרשימת האייקונים הבסיסית באתר, אבל בינתיים אתם יכולים להעתיק מפה את התמונה למחשב ולצרף אותה כתמונה במהלך שיחות הצ'ט שלכם בפייסבוק.

__________________________________________________________________________

פינת הביש-גדא מורחבת:

נזקי הסערה הרוסית הגדולה לא פסחו אפילו על תל אביבי כמוני.

זה התחיל ביום רביעי, כשכל הרחובות והסטטוסים התמלאו בדיבורים על הגשם, הקור והשלג. ואילו אני ישבתי לי שמח וטוב לב בבית החמים והנעים.

לעת ערב, החלטתי להרים את ישבני, לשנס את מותניי ולשים פעמיי לכיוון הישיבה שליד בי"ח איכילוב, כדי ללמוד תורה בחברותא עם אביה.

בדיוק כשהגעתי לגשר "ידיעות אחרונות", שם המרחב פתוח יותר ומרגישים יותר איתני הטבע ומזג האוויר המטונף, הצהרתי בפניי בורא עולם כי הוא צריך להעריך מאוד את מסירות את הנפש שלי ועליו לגמול לי בשכר מצווה כפול על הטרחה של המצווה. בדיוק כשסיימתי להעביר לאלוקים את המסר, הפתיע אותי משב רוח עצמתי במיוחד שתקף לי את החיים והעיף לי את הכיפה מהגשר אל נתיבי איילון. כאילו אלוקים אמר לי "יא פישון, מי אתה שתגיד לי מה לעשות?! אתה לא מחליט עליי! רק אני מחליט עליי!"

רטוב, אבל, חפוי וגלוי ראש, הגעתי אל הישיבה, שם אביה ארגן לי כיפה זמנית וישבנו לדון על ענייני תורה, קדושה ואמונה. לי לא היה ספק שקיבלתי מסר ישיר מאלוקים. אנשים אחרים טענו שלמקרה הנ"ל ישנם מסרים נסתרים יותר:

הדסה: "הוא רמז לך שאתה צריך לקפוץ מהגשר".

אירה: "הוא רמז לך שאתה צריך למצוא כבר חברה שתסרוג לך כיפה חדשה".

יודה: "נס גלוי! הרי כולם יודעים שאתה שוקל פחות מהכיפה..."

שוקי: "אני מציע שתעמוד על קצה המעקה של הגשר ותצעק נגד הרוח: זה כל מה שאתה יכול? זה כ-ל מ-ה ש-א-ת-ה י-כ-ו-ל???... ונראה איך זה יתפתח משם."

*************

למחרת בערב, מנש נסע מירושלים לתל אביב במיוחד בשביל שיעור תורה של הרב זמיר כהן (ברמת אביב), שם הוא גם היה אמור להיפגש איתו לשיחה אישית שהוא תיאם מראש וציפה לה כמה שבועות.

מנש ביקש שאצטרף אליו ואני החלטתי להיענות לבקשה. אנשים יכולים לטעון שאלוקים רמז לי שלימוד התורה שלי לא שווה כלום, אבל אני טוען שאלוקים רק בדק עד כמה רחוק אני מוכן ללכת בשביל שיעורי תורה.

נסעתי עם מנש בשיא הקור והגשם אל בית הכנסת ברמת אביב, שם הופתענו לגלות שהרב זמיר כהן לא הגיע לשיעור בגלל שנתקע בסופות השלג בדרך.

מנש, שהספיק לצאת מירושלים לפני שהדרכים נחסמו, אמנם הגיע לתל אביב, אבל את הרב הוא פספס. ולא רק זה! עכשיו גם מנש נאלץ להישאר בתל אביב ולהיתקע איתי כל הלילה.

ועל כך שי אמרה: "הכיפה עפה, הרב נתקע... לא רוצה לבאס, אבל אני לי שמישהו (בלי לשאת שמות לשווא) רומז לך משהו."

*****************

לסיפור של מנש יש צד שני. מדובר בשלומי, אחי, שבימים כתיקונם חולק ישן במיטה הסמוכה לשלי בלילות. בחמישי בערב הוא ושניים מחבריו החליטו לנסוע לירושלים כדי לראות את השלג, בערך באותה השעה שמנש נסע לתל אביב לשיעור של הרב.

כאמור, מנש נתקע בתל אביב. שלומי וחבריו, לעומת זאת, נתקעו באמצע הדרך. את כל הלילה הם בילו באוטובוס במחלף הראל, עייפים, צמאים, רעבים וקפואים. הצד הטוב הוא שהמיטה של שלומי היתה פנויה, ולכן מנש יכול היה לישון לידי בכיף.

כל המשפחה צחקה על כך ששלומי ומנש עשו "החלפות", אבל זה לא באמת החלפות, כי מנש "נתקע טוב" אצלי, לעומת שלומי, שהיה תקוע באוטובוס כל הלילה.

ד"א, גם אם האוטובוס היה מגיע לירושלים, הם לא היו יכולים לעשות "החלפות" מלאות, כי אבא של מנש נתקע עם הרכב שלו ברחובות ירושלים בשלג, ועד שהצליח להגיע הביתה, הבית היה מנותק מחשמל במשך כמעט יומיים.

בשישי בבוקר חילצו את האוטובוס של שלומי ופינו אותם לבנייני האומה, משם הוא וחבריו הלכו ברגל בשלג לישיבה חרדית בה לומד אח של אחד מחבריו. את השבת שלומי עשה באותה ישיבה, עם פצעי קור ברגליים ובגדים רטובים. מנש עשה את כל השבת אצלי.

****************

במוצ"ש, שלומי וחבריו ניסו להגיע אל הרכבת מירושלים לתל אביב. הם יצאו באזור 7, אבל בגלל תנאי מזג האוויר הצליחו בסופו של דבר להגיע הביתה בתל אביב רק בחצות הלילה.

מנש, שדרכו לירושלים היתה סלולה בשושנים כבר במוצ"ש מתוקף היותו תושב ירושלים, לא יכול היה לנסוע לשם, בגלל שאת תעודת הזהות שלו הוא שכח בבית, לכן נאלץ לעשות אצלי גם את הלילה שבין מוצ"ש לראשון. רק היום בצהריים הוא יצא מהבית שלי. נכון לפעם האחרונה שדיברתי איתו, מנש היה תקוע עם המכונית שלו על הכביש בשלג בשכונה שלו.

סוף טוב הכל טוב! 

__________________________________________________________________________

מצחיק שבגלל השלג הרבה מהישובים בארץ מבודדים, מנותקים, נצורים, בלי לימודים, בלי חשמל, בלי דרכי הגעה ובלי אפשרות אמתית לצאת מהבית, ובכל זאת מדברים עליהם ומראים אותם כל הזמן בטלוויזיה. סוג של אפקט "האח הגדול", רק שבמקום ערס מגמגם או נכה אתיופי יש שם ישובים מוגבלים, משועממים ומשעממים.

מבזק מיוחד: הישוב מעלה-חזקיהו ישאר הלילה מבודד, מנותק מחשמל ונטול דרכי גישה לתחבורה ציבורית או פרטית. אבל זה בלי שום קשר לשלג.

__________________________________________________________________________

אני תמיד שמח לסייע לאנשים שמבקשים עזרה בפייסבוק:

****************

מה אתם אומרים, אני נראה ככה מספיק מאיים בשביל לשדוד בנק, או שאני אשכנזי מדי?

שבוע טוב, מפסלים בברד!