בעבר הלא יותר
מדי רחוק (לפני כ- 3 שנים), הכנתי לי רשימה של אנשים שאני צריך לתת להם כיף, רשימה
המתחלקת לשני חלקים:
החלק
הראשון - הוא חלק בלתי נגמר שרק הולך ומתעדכן, בדיוק כמו הרשימה ההפוכה,
"אנשים שצריך להשתין עליהם". בכל יום אתה מגלה אנשים חדשים שמעלים לך את
הסעיף ואנשים חדשים שעושים לך טוב על הלב. על אלו יש להשתין ולאלו יש לתת כיף.
החלק
השני-
רשימה ספציפית של כמה אנשים מיוחדים שאני חולה להם על הטוסיק וחייב לתת להם כיף
מתישהו, ואלו הם: מאור כהן, דודו ארז, אסף אשתר, יוהן קרוייף וצ'אק נוריס.
השבוע סוף כל
סוף זכיתי להוריד את מאור כהן מהרשימה!
יואל, בחור נחמד
וסימפטי ששרת איתי בצבא ולא ממש שמעתי ממנו מאז שהעיפו אותו מהצבא, אחרי שתקף עם
סכין את המפקד שלו, פתאום חזר אליי מן השאול ושאל אותי אם בא לי על הופעה של מאור
כהן באוזןבר בתל אביב.
מסתבר שמאז
תקרית הסכין (שאגב, רגע לפני שהתרחשה, הוא בא אליי עם סכין המטבח של המרפאה שלנו
ואמר לי: "טוב, נמאס לי מהצבא, אני הולך לעשות מעשה קיצוני... נתראה!")
הוא הספיק לעבור לגור ביפו, לגלות שהוא חולה אפילפסיה ולבסס את מעמדו כאיש
"אחורי קלעים" של עולם הרוק הישראלי.
"כמה עולה
ההופעה?" שאלתי אותו.
"ההופעה
עליי", הוא אמר, "העיקר שתבוא".
ואני, כמו יהודי
טוב, ניצלתי את ההצעה הנדיבה (או כמו שאבא שלי אמר "חינם זה נשמע זול...
תרשום גם אותי!), צרפתי גם את אבא לרשימת המוזמנים והלכתי לאוזןבר.
לפני ההופעה,
יואל הכיר לי את מנהל המועדון ואת חבריי הלהקה של מאור. עזרנו להם קצת לסחוב ציוד,
ואחר כך נתתי למאור כיף והצטלמנו יחדיו.
עכשיו נשאר לי
רק את דודו ארז, אסף אשתר, יוהן קרוייף וצ'אק נוריס- ואני מסודר!
__________________________________________________________________________
ואם בנושא
עסקינן - אנשים שצריך להשתין עליהם:
הבנאדם שהמציא
את המשחק "הגמד והענק".
האמת היא שלא
שיחקתי במשחק הזה מאז כיתה ו', פחות או יותר. לא זכרתי מה החוקים של הקקה הזה, אבל
רק זכרתי שתמיד תמיד היו מגלים אותי. כנראה שכתב היד שלי היה מאוד שלי וכולם זיהו
אותו, ובתקופה ההיא לא היה לי מחשב עם מדפסת כדי לכתוב איתו את הברכות.
בקיצור, היו לי
רק זכרונות גרועים מהמשחק הזה, והנה לפתע פתאום, כבנאדם בוגר (פחות או יותר),
קיבלתי בעבודה מייל מפתיע על משחק "הגמד והענק" המתארגן לו במשרד.
המייל כלל פירוט
מדויק של חוקי הפורמט, שכמובן אף אחד מהגברים לא ממש הבין, ואני עוד הגדלתי עם
חוסר הבנת הנקרא שלי והגבתי למייל הקבוצתי: "אבל איך אני יודע אם אני הגמד או
הענק?", ואז כולם הגיבו לי שאני אהבל ושכל אחד הוא גם גמד של מישהו וגם ענק
של מישהו. אז כפכפתי את עצמי.
הדבר שאף אחד אף
פעם לא מצליח להבין במשחק הזה (לפחות הגברים) הוא מי לעזאזל נחשב ל"גמד" ומי נחשב
ל"ענק".
דוריאל "יש מצב שאני הגמד שלך... או הענק
שלך...?!..."
אני: "אתה
רוצה להיות הענק שלי?" *סמיילי קורץ*
דוריאל:
"לא, אני רוצה להיות הענק שלך!" *סמיילי קורץ* *סמיילי מבולבל*
אני: *סמיילי
מבולבל*
במשך כל השבוע,
המשרד הפך להיות שוויצריה הקטנה (או שמע יש לומר "שווצריה הקטנה"?!)
מזל שאני בשרי
חצי מהיום במשרד, אחרת הייתי דופק שוקולדים כל היום. ולא שהקלוריות מדאיגות אותי,
אלא קריוס ובקטוס החלאות.
היחיד שקיבל
מתנה בריאה זה הבוס שלי, שעל השולחן שלו חיכתה כמות לא מבוטלת של גראס עם הפתק
"פרח להשראה".
אתם רואים,
חברים? זה גמד כלבבי (או ענק
כלבבי?)... מהיום, למשלוחי מנות, עזבו אותי מיין ושוקולדים. הגיע הזמן לעבור
לדברים טבעיים, בריאים ומעוררי השראה.
__________________________________________________________________________
רק בישראל:
בילבי קונה חשיש מערבי בבני ברק באמצע הגשם.
אוריה: "אני
חושב שיש משהו לא אתי בג'ינג'י שתחפש לג'ינג'י"
אני: "זו
באמת לא אתי, זו בילבי."
אטיאס:
"היה מצחיק אם היית מתחפש לבילבי זונה"
אני:
"בילביץ'!"
__________________________________________________________________________
עוד כמה שטויות
לסיום:
*מדברים על ילדה
בכיתה א'*
שוחט: "עוד
כמה שנים היא כבר יכולה להצטרף לטינדר"
אני:
"שתצטרף בינתיים לקינדר."
שיהיה שבת שלום
וחג שמיח ומבדח, זכורים לטוב! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
