בשבוע האחרון
קיבלתי בבלוג, במייל ובפייסבוק הודעות משלוש בנות שונות שסיפרו לי שהן ראו אותי
אי-שם-פה-בסביבה והתביישו לבוא להגיד לי שלום.
תגידו ת'אמת,
אני עד כדי כך מפחיד??? בחייאת זומזום, אני לא נושך! אם אתם רואים אותי ברחוב, אל
נא תתביישו! אתם יותר ממוזמנים להגיד לי שלום, לבקש חתימה, סלפי, או סתם איזו הצעה
מגונה.
__________________________________________________________________________
ביום רביעי
נסענו כל המשפחה לטיול מאורגן בחבל בנימין. שמענו קצת על המשכן הקדום בשילה,
השתכשכנו במעיין בעלי ועלינו על מצפורים רבים.
~באוטובוס~
אבא: " אני
שונא שמדריכי טיולים לוקחים אותך למצפור ואומרים לך: ביום טוב אפשר לראות מפה את
עזריאלי, אבל דווקא היום נפלו על ראות לא טובה"
~במצפור~
המדריכה:
"אומרים שביום טוב אפשר לראות מפה את עזריאלי, אבל היום הראות לא כל כך
טובה... לא יודעת, אולי זה סתם משהו שמדריכי טיולים אוהבים להגיד".
__________________________________________________________________________
ביום חמישי
נסענו עם שני רכבים לכיוון הצפון:
נריה והדסה
שוחט ואירה
קרני, שוברט
ואני
בדרך, הדסה ראתה
ערבי צעיר דורס ערבי זקן. נריה ואני מיד קפצנו מהמכוניות, שלפנו את ערכת העזרה
הראשונה והתחלנו לעצור לו דימומים, לקבע לו את הראש ולעשות סקירה מהירה של מצבו עד
שהגיע מד"א, ואז עזרנו להם לפנות אותו.
~מאוחר יותר,
עושים קניות בסופר בעפולה~
אני: "כמה
גלילים יש לנו?"
נריה: "היו
לנו שניים, אבל בזבזתי אחד על הערבי"
אני: "יופי
נריה, עכשיו נתת לערבי את הגליל, אחר כך הוא ירצה גם את הגולן!"
אז מה היה לנו
בהמשך הטיול?
-2 מעיינות
-הכנת שקשוקה
ללא כלי חיתוך (השתמשנו במספריים מערכת החובש של נריה כדי לחתוך ירקות, כי
"חובש פנתר זה חובש מאלתר")
-2 ארוחות
גדולות + 3 הפסקות של שתייה חמה ומרשמלו על האש (פעם ראשונה שאכלתי בחיי!) עד שמתה
לי הגזייה
-מחנה אוהלים על
נהר הירדן, גיטרות וחשיש.
__________________________________________________________________________
פתאום קלטתי
שהחלום הכי גדול של חבר הכנסת משה פייגלין זה לעשן ג'וינט בהר הבית.
*****************
מסקנות
ותובנות מליל הבאנגים הגדול:
-אין סטלנים
ערסים.
אין סטלנים
אלימים.-
-המקטרת בצורת
בולבול שמנש הביא לי מתאילנד עובדת טוב יותר מבאנג בגודל חצי מטר.
-רוב הסטלנים
שבאו ל"הפגנה" עשו זאת בגלל שהם ביובש מטורף והם היו חייבים להתארגן
איכשהו.
-גדי וילצ'נסקי
ועורך הדין הסטלן (ים משהו, ברח לי השם שלו) חייבים להקים מפלגה.
-פרק הזמן הקצר
ביותר הוא מהרגע שהוצאת חשיש מהתיק ועד הרגע בו אתה מוקף במעגל של סטלנים שמאירים
לך עם פנס ומציעים לך נייר גלגול, פארש ובמבה.
-מבחינת המשטרה,
לשבת על הכביש זה פסול, אבל לטרטר סוסים בפטרולים 5 שעות ולא לאסוף את הקקי שלהם
מהכביש זה תקין.
-כשהולכים
לכיוון גן הורדים ויש רמזור ירוק, עדיף לא לצעוק "בואו, יש ירוק!", זה
סתם יוצר מהומות.
-לראשונה בחיי,
התבאסתי שבמבה זה קטניות.
*****************
סיפור קצרצר
שכתבתי לרגל יום הקנאביס הבינלאומי.
__________________________________________________________________________
לפני יומיים
החלטתי להצטרף לטרנד של שחזור תמונות הילדות שרץ עכשיו ברשת.
בדיוק ברגע בו
צילמנו את התמונה, הדלת של הבית היתה פתוחה ועברו השכנים החדשים מהקומה למעלה.
"למה לאיש
הזה יש מוצץ?", שאל הילד בכיתה ב' את אחותו הגדולה שלא ידעה כל כל כך מה
לענות לו. תכלס, גם אנחנו לא יודעים כל כך מה לענות על זה. ברוכים הבאים לבניין
החדש, מקווה שתתאקלמו פה מהר!
חזרה לשגרה
נעימה, מופלטות נטולות דבש!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
