פאקינג 9 שנים הבלוג הזה קיים! אתם מאמינים? זה נשמע כל כך מופרך
והזוי אבל כן. זה קרה בקיץ 2005, וזה איכשהו ממשיך. גם אם בחודשים האחרונים כבר
אין לי את הזמן והתשוקה לכתוב פה כמו בעבר, בכל זאת, 9 שנים זה לא משהו שהולך ברגל. בימים כתיקונים הייתי עושה פה פוסט חגיגי עם כיבוד ואלכוהול, אבל מזמן
לא כתבתי פה, אז מגיע לכם פוסט מצחיק ולא חפירה רגשנית. אז רק במשפט אחד קטן –
תודה לכל מי שעוקב, קורא, מגיב, ממליץ ומלייקק. אתם אחלה חמודים.
**********************
הבטחתי ולכן אקיים:
הפרסומת שהגיתי וכתבתי ליוגורט דנונה יחד עם דודו ארז האח:
https://www.youtube.com/watch?v=aMgCH4wpmi8
הסרט הקצר שכתבתי יחד עם חגי במסגרת פרויקט "48 שעות":
https://www.youtube.com/watch?v=BEf5EN-EKPM
______________________________________________________________________________
אני: "אז מה אני צריך לעשות?"
נתנאל: "לאפיין לי תמונות כמו התמונות שצילמנו עם ההוא מזגורי, רק
עם בחורה"
אני: "אבל אלו תמונות שצילמתם במיוחד, לא?"
נתנאל: "כן"
אני: "אז מקווה שאצליח למצוא תמונות זהות באינטרנט"
נתנאל: "אל תדאג, ב"שאטרסטוק" אתה יכול למצוא כל תמונה
בעולם. אפילו תמונה של בולבול עם פרח"
אני: "אני אבדוק את הנושא הזה".
וואללה, צודק.
_______________________________________________________________________________
טעות מדיה = כשהמסר הפרסומי שניסית לשתול במדיה כלשהי, מתכתבת בצורה
נוראית עם התוכן של אותו המדיה.
עבדתי על טריילר לסרט "הזקן בן המאה שקפץ מהחלון ונעלם" (שם
קליט סך הכל). כתבתי שם "כל העולם צחק מהספר, כל האולם יצחק מהסרט"
ושילבתי קטעי וידאו מהסרט, כולל הקטע בו הזקן קופץ מהחלון.
והנה לכם טעות מדיה מצערת שהרימה את כל המשרד שלנו על הרגליים:
אם יש משהו יותר דפוק מטעויות מדיה, אלו טעויות תוכן שחורות. לפעמים זה
מרושע בקטע שבא לי למחוא כפיים. הנה קטע שאבא שלי קלט באחד מעלוני השבת שמחלקים
בבית הכנסת:
________________________________________________________________________________
מיכל: תעוף על הסופ"ש שלך כפרוני!"
אני: "אני עף כמו פרפר עוקץ כמו דבורה!"
מיכל: "רק, את מי אתה עוקץ בדיוק?"
אני: "רק את עצמי בינתיים, כאילו... לא באמת עוקץ את עצמי...
אוחח אין דרך טובה לצאת מזה, אה?"
מיכל: "חחח אני תוהה לעצמי אם זה מסוג הדברים שאתה מצטט ומפרסם
בבלוג"
אני: "נחייה ונראה."
סבתא: "תעביר לחדשות"
אני: "מה חדשות? יש מונדיאל!"
סבתא: "יש מלחמה ואותך מעניין המונדיאל?"
אני: "אה סבתא, מונדיאל יש פעם בארבע שנים, מלחמות יש כל
הזמן!"
_______________________________________________________________________________
כמה תובנות לאור המצב הביטחוני מהשבועות האחרונים:
- להיות פלסטיני = להכיר את ההיסטוריה היהודית בארץ
ישראל ואת המציאות בצה"ל, בשטחים ובעורף. ובכל זאת לסלף הכל, לסובב את
העובדות ב-180 מעלות ולמכור את הבולשיט הזה לעולם, כדי לזכות בשטחים, כבוד, שליטה,
כסף והגשמת חזון של פחות ממאה שנים.
להיות
שמאלני קיצוני ישראלי = להכיר את ההיסטוריה היהודית בארץ ישראל ואת המציאות
בצה"ל, בשטחים ובעורף. ובכל זאת לסלף הכל, לסובב את העובדות ב-180 מעלות
ולמכור את הבולשיט הזה לעולם... ולא להרוויח מזה כלום. רק להפסיד.
-בכל הנושא של טילים ומטוסים, אנחנו מצליחים להתמודד בצורה מוצלחת
ביותר. במיוחד אם אנחנו משווים את עצמנו למלזים.
-הסיבה האמתית שאנשים רצים בשיא המהירות שלהם למקלטים, זה בשביל לתפוס
את השקע הבודד שלהם כדי להטעין את הסמארטפון שלהם.
-ככל שהאזור פחות מסוכן,
ככה כתב החדשות שיסקר ממנו יהיה פחות מוכר:
רוני
דניאל , כתבנו בנקודת שיגור טילים מתוך עזה.
ניר
דבורי, כתבנו בסוללת כיפת ברזל.
עמית
סגל, כתבנו בדרום.
עמליה
דואק, כתבתנו בתל אביב.
שמשון
שמשוני, כתבנו בזיכרון יעקב.
ההיא
שעושה את שפת הסימנים, כתבתנו בפתח תקווה.
אח של
הסאונדמן, כתבנו בכנרת.
-ההיגיון של התקשורת בישראל:
ירי על
אשקלון, אשדוד, נתיבות, שדרות, יבנה, באר שבע, אילת, גדרה ורחובות = "הסלמה
בדרום"
ירי על
תל אביב = "מתקפת טילים על ישראל".
**********************************
שכחתי להתגלח לפני י"ז בתמוז ועכשיו צפויים לי שלושה שבועות של זקן
אבו-טיר מגרד ומעיק במיוחד. מצד שני, אולי עכשיו יש לי סיכוי עם נינט.
שבת שקטה ושחיילינו יחזרו הביתה בריאים ושלמים! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
