רגעי הארה:
יש איזה אחד מהשכונה שאני מכיר מגיל אפס. הוא רק במרחק יריקה ממני,
יושב בכיסא מאחורי בבית הכנסת והילדים שלו היו איתי בגן, בבית הספר ובבני עקיבא.
ורק עכשיו, אחרי 24 שנים של היכרות, שמתי לב שלאשתו קוראים חווה, מה שאומר
שהאחיינים שלו יכולים לשיר בשיא הכנות את "לדוד משה היתה חווה".
___________________________________________________________________________________
קצת לפני סוכות העליתי לפייסבוק את השיחה הזאת:
הדבר המטומטם הזה הגיע איכשהו להרבה עמודי פייסבוק גדולים כמו
"דוסים מצייצים" ו"הצינור". מה שהכי מטומטם זה שהיא הגיעה גם
לקבוצה "שיח פמיניסטי", שם הפמיניסטיות שיבחו אותי על כך שאני "גבר
שיודע את מקומו" ושם לב מתי הוא "מטריד" ו"עובר את
הגבול".
מישהו צריך להסביר לפמיניסטיות האלה שלא כל פעם שבנאדם פונה אליהן זה
כדי להתחיל איתן, וגם אם כן, אין בזה שום הטרדה. במיוחד לא כשמשפט הפתיחה מדבר על
בניית סוכות. בטח לא כששולמית הזאת נשואה באושר.
ואפרופו שלומית וקבוצות פייסבוק. שוקי ואני העלנו ל"שירים שצריך
לאחד" את התמונה הזאת:
ואז הגיבה לנו סי היימן, מבצעת השיר בכבודה ובעצמה:
שוקי: אנחנו יכולים לפרוש בסי
אני: אני מתלבט אם לפטר אותך או להעלות לך את המשכורת
___________________________________________________________________________________
אז רציתי להתארגן קצת לקראת חופשת סוכות, כי ראיתי שהולך להיגמר לי כל
החומר והפייסל האחרון שלי ששמרתי למוצאי החג הראשון נפל לי אל תוך חריץ ברצפה של
איזו מסעדה, אבל הופתעתי לגלות שהדילר שלי נמצא בתאילנד. כאילו, מה הקטע? ממתי
ערבים טסים לנפוש בתאילנד?!
ביום ראשון של חול המועד סוכות טיילתי עם המשפחה מעבר לקו הירוק,
כהרגלנו בקודש. אחרי שיצאתי מאיזו אמת מים קפואה במיוחד בגוש עציון קיבלתי שיחה
מהדילר שהגיע לארץ ושאל אם אני מאורגן והכל בסדר. קצת אירוני שדווקא כשאני מעבר
לקו הירוק, הדילר הערבי מתקשר להגיד שהוא בארץ.
ביום השני של חול המועד הסוכות עשיתי סירת טורנדו במרינה בהרצליה, שזה
אחד הדברים המגניבים שאפשר לעשות. בערב ישבתי בסוכה של אלי, שזה מצחיק כי תמיד
כשסטלנים מזמינים לסוכה שלהם זה לא באמת לסוכה, אלא לזולה שהם הקימו ליד הסוכה, שם
יושבים, מעשנים, שותים ומנגנים. ושמחת בחגך והיית אך שמח.
ביום שלישי נסענו החברים לשמורת ירקונים כדי לטבול במים ולהכין ארוחה
בשטח. היה כיף ובכל התמונות אני נראה קצת מוגבל, אבל נו, אני ג'ינג'י, יש יותר
מוגבל מזה?!
זה אני שוחה במים
זה אני יוצא מהמים
זה אני עם אטיאס
וזה אני מבשל פסטי עם ישיבת צפרדע
__________________________________________________________________________________
אפרופו ישיבת צפרדע, מישהו יודע אם הפרסומת הזאת היא לנעליים או
לתרופה נגד עצירות?
ומישהו יודע אם הפרסומת הזאת היא לסרט ילדים או לבנק של דילסקטים?
__________________________________________________________________________________
העולם הזה יותר מדי קטן.
כשהייתי בקורס חובשים בצבא, היינו תום ואני התל אביביים היחידים
בקורס. אחרי שסיים את השירות הצבאי הוא חסך כסף ואז עבר לגור בברלין.
תל אביבי נוסף שהכרתי במהלך שירותי הצבאי היה יואל. הוא אמנם גר
באשדוד, אבל את רוב הזמן העביר בתל אביב, בעבודות לילה מזדמנות. את שעות השינה שלו
הוא השלים במיטה שלי במרפאה, עד שנמאס למפקד שלו שהביא לו ריתוק אחרי ריתוק. בסוף
ליואל נמאס, אז הוא לקח סכין מהמטבח של המרפאה ואמר לי שהוא הולך לעשות מעשה
קיצוני. הוא איים על המפקד שלו בסכין ונשלח לכלא ולאחר מכן שוחרר מהצבא על סעיף
נפשי. אחרי הסאגה הזאת, יואל נכנס לעסקיי הרוקנרול והפך להיות נער במה של מיטב
אמני הרוק הישראליים. הוא אפילו הכניס אותי לא מזמן להופעה של מאור כהן ובזכותו
הגשמתי חלום ונתתי למאור כיף. כשרציתי להביא ליואל שאכטת תודה הוא אמר לי שהוא
הפסיק לעשן, כי לפני זמן קצר הוא שוחח עם חמי רודנר לפני הופעה שלו ולפתע פתאום,
באמצע השיחה, נפל על הרצפה והתחיל לפרכס. מסתבר שהוא חטף אפילפסיה, ככה באמצע החיים.
בשבוע הקודם ראיתי שיואל פרסם סטטוס שהוא תקוע בברלין בלי תרופות
האפילפסיה שלו. ואז מה נזכרתי? שתום, החבר מהצבא שגר היום בברלין, הוא חולה
אפילפסיה!!!
בקיצור, קישרתי ביניהם ומסתבר שהם נוטלים תרופות שונות. אבל תודו
שעדיין העולם הזה קטן ומדובר בטירוף חושים.
חוץ מזה, כולם מדברים לאחרונה על מחירי המילקי בברלין ועל כמה שהחיים
יותר טובים שם. יש לי רק דבר אחד להגיד לאותם אנשים:
__________________________________________________________________________________
אין דרך מתנשאת ולא גזענית להגיד את זה, אבל אני לא מכיר אתיופים
שמוכשרים ביצירה. אמנם יש הרבה אתיופים ספורטאים ואתיופים זמרים, אבל עדיין לא יצא
לי להכיר כאלה עם כישרון כתיבה או יצירה. החלטתי שאני מוצא אחד כזה ויהי מה.
*קולט אתיופי שיכור ברחוב*
אני: תגיד, אחי, אתה במקרה יודע לכתוב?
אתיופי: ברור!
אני: לא קרוא וכתוב, הכוונה אם אתה מוכשר בכתיבה, אם אתה יודע לכתוב
יפה
אתיופי: אין לי כתב יפה
אני: :|
___________________________________________________________________________________
לפני החגים, התחלנו לעבוד על פרסומת לקונדום חדש של דורקס, משהו שעשוי
מחומר דק וגמיש במיוחד. כדי להמחיש כמה הוא דק, מצאתי את עצמי מלביש אותו על
מלפפונים ונותן לאנשים אקראיים להרגיש אותו, אחד הדברים המשונים שעשיתי בחיי, אבל
זה חלק מהעבודה. (מישהו או מישהי העירו לי פה בתגובות שזה לא בסדר, כנראה בגלל
ענייני הדת, אבל אני מקווה שזה ברור שמדובר בקהלי יעד ספציפיים ביותר ושעדיף סקס
בטוח. תשאלו את חבר שלי שחטף לאחרונה זיבה. כאילו, לא חבר. ידיד.)
*אני מחלק את הקונדומים בין חבריי*
תמיר: נכון הוא נראה כמו החבדניקים האלה שמציעים לאנשים ברחוב להניח
תפילין?
אני: צדיק, חמש דקות להניח קונדום? סגולה לזיווג הגון!
ליאור: אתה קולט שיש לי בארנק כרטיס אד"י אבל אין לי קונדום?
אני: זה כי אתה יודע באילו איברים לא תשתמש.
___________________________________________________________________________________
חוץ מזה, עשיתי כתבה על קצינים שמעשנים קנאביס והיא גם הגיעה למגזין
קנאביס. וגם הקמתי קבוצה של משחקי פוטושופ מטומטמים. כדאי לעקוב, זה ממש ממש גרוע.
בנוסף, יש 30 ברים בארץ שמקרינים בימים אלו סרטוני VINE בכיכובי שצילמתי מטעם
סטיקר. כדאי לכם לראות. אני משתין שם למישהו על הפנים.
בקיצור, אני בכל מקום חוץ מהאינסטגרם...
אחרי החגים שמח, נחליאלים! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
