אני מצטער אם בפוסט הזה יהיו הרבה שגיאות, קשה לי קצת להתבונן במסכים מקרוב בגלל שקיבלתי טיפות עיניים להרחבת אישונים אחרי בדיקת הראייה אתמול.
הייתי עם יוסי בבדיקה השיגרתית, רק מסתבר שהפעם היא לא היתה כ"כ שיגרתית, כי המספר שלי עלה ל-5 וחצי!!
למי שעדיין לא יודע, מהכיתה ג' הייתי צריך ללכת עם משקפיים, וגליתי את זה רק בכיתה ז' (ראיתי גרוע, אבל חשבתי שככה כולם רואים ><" ), ולכן התרגלתי להסתובב בלי משקפיים גם כשהמספר עלה ועלה. ובשנתיים האחרונות כל פעם הרופאה אמרה "עלה לך המספר בקטנה, לא צריך לשנות את זה" ועכשיו קיבלתי את ההפתעה ועלה לי בהרבה.
|הרופאה מציגה מספרים| "עכשיו תקרא את זה"
יוסי: "3, 8, 7, 5" (לא נראה לי שאלה היו המספרים באמת, אבל יאללה שיהיה מעניין יותר)
|הרופאה מציגה מספרים קטנים יותר| "עכשיו תקרא את זה"
יוסי: "9,3, 5, 5, 6, 7"
|הרופאה מצגיה מספרים ממש ממש פיצים| "עכשיו תקרא את זה"
יוסי: "יכול להיות!!!"
מסתבר שליוסי עלה המספר ל-11 (!!) בעין שמאל
יוסי: "אחת עשרה?? אני לא מאמין! זה כמעט צהריים!"
אחרי שסיימנו את הבדיקה, יצאנו עם סבתא לדיזינגוף (מסונוורים ובקושי מצליחים לראות משהו בגלל הטיפות)
יוסי: "אולי נבלה קצת עם סבתא?"
אני: "עזוב, אני לא יכול לראות כלום"
יוסי: "אז בוא נלך לראות את הבית של סבתא" (הוא שופץ)
אני: "רעיון מצוין! הרי בדיוק ציינתי ש"לראות" זה הדבר שהכי בא לי לעשות עכשיו!"
בעז"ה אני אעשה עדשות בקרוב.. גם ככה אורי עיקם לי היום ת'משקפיים.
_________________________________________________________________________
עוד אחד מהדברים שצריך להרוג:
קקי בגשם!
ללא ספק, הדבר הערמומי והמסריח ביותר שקיים טבע! אין דבר יותר מסריח מקקי שיושב לו על המדרכה, כולו רטוב מהגשם, ומלא בעשב ועלים שעפו בגלל הרוחות ובסופו של דבר נדבקו על הקקי.
היום דרכתי על זה עם נעלי הפקקים שלי ונאלצתי במשך עשרים דקות לפחות לנגב עם ניירות ומים ולנסות להוציא גם את הגושים שנתקעו ב"מסלולים" שבין הפקקים.
והפינה הזו, שתמיד גורמת לי לכעוס, מזכירה לי שאלה שמתרוצצת במוחי כבר זמן רב: למה תמיד בסרטים המצוירים ובספרים כשיש מישהו כועס אז הוא מחזיק במותניים ורוקע ברגלו?
מישהו פה באמת כעס פעם עד שזה גרם לו לרקוע ברגל?
זה כאילו "אני כועס! הכל בגללך ריצפה מטומטמת!!"
וכשהבנאדם הכועס שם ידיים על המותניים זה בדרך כלל כשהוא כועס מאוד על מישהו והוא בא לנזוף בו.
זה כאילו המח משדר: "אני כועס! תחזיק אותי! תחזיק אותי!" |הידיים מחזיקות במותניים| "ועכשיו לנזוף!"
_________________________________________________________________________
איך אני אוהב את הציניות במשפחה שלנו:
-|מצאתי שוקולד מלוכלך בסלון והלכתי למטבח לשטוף אותו|
אבא: "מה אתה עושה?"
אני: "השוקולד מלוכלך, אני שוטף אותו"
אבא: "אה..אז אולי גם תכבס אותו!"
-אבא: "לפני שאתה הולך תבדוק טוב טוב שהדלת פה נעולה, הדלת באמטיה והויטרינה"
אני: "טוב"
אבא: "ואם יתחשק לך לתלות כביסה אז אל תשכח לסגור אחריך את החלון"
-אמא: "אויש איבדתי את הכובע שלי"
אבא: "איזה כובע?
אמא: "זה שאני שמה על הראש"
אבא: "וואללה? את לא רוצה לדעת איפה חשבתי שאת שמה אותו"
-אני: "שמוליק, שים (ברשימת השמעה) את "הול אין מיי סול"
שמוליק: "לא רוצה!"
אני: "נו בבקשה..רק פעם אחת!"
שמוליק: "אה פשוט תכננתי לשים פעמיים, והפשרה זה פעם אחת.."
-אמא: "ואם הנעליים שלך יתרטבו?"
שמוליק: "למה שזה יקרה?"
אמא: "בגלל השלג"
שמוליק: "אה כן..אני בטח אצא לשחק בשלג, לבנות אנשי שלג!"
אמא: "תצחק תצחק..אבל אתה תראה שכשיהיה שלג כולם בישיבה יצאו לראות את השלג"
שמוליק: "אז מה? גם כולם בישיבה מכוערים..זה לא מפריע לי להיות יפה"
(דרך אגב, בסוף המנוול הזה בילה יום שלם במלחמות שלג עם החברים שלו)
-אמא: "חזקוש, רד לחדר המדרגות לעזור לאבא להעלות את מה שקנינו בסופר"
|אני יורד|
אמא: "אבל למה אתה יורד עם גופייה?"
אני: "סליחה, שכחתי שזה אירוע מכובד.. אני אלך ללבוש עניבה"
-|נכנסים לחנות בדיזינגוף|
-סבתא: "וואי יש פה דברים"
יוסי: "כן, זה חנות..יש פה דברים! ואוו!"
-יוסי: "סבתא, למה את תמיד מדברת אל עצמך?"
סבתא: "אמרו לי שכדי לשמור על הזיכרון שלי אני צריכה להגיד כל דבר לפני שאני עושה"
אני: "ואם מגרד לך בתחת?"
סבתא: "אז אני מגרדת"
אני: "ואת מודיעה לפני זה שאת הולכת לגרד?"
סבתא: "לא, אני לא צריכה להודיע לתחת שלי שאני הולכת לגרד בו"
שבת שלום D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
