לכל אחד יש יציאה, לפחות פעם ביום

סופסוף חזרנו לשגרה! אוכלים בשר, שומעים מוזיקה... אפילו הערב יש ספיישל שלמה ארצי בכוכב נולד, שזה די מיותר כי בערך בכל תוכנית יש מישהו ששר שיר של שלמה ארצי, אז זה כמו שיעשו "ספיישל מוזיקה ישראלית".

פינת נוסטלגיה מהרצוג

רק בזכות פיטוסי

ריקוד ההיפ-הופ מההכתרה שלנו (שגם הוא כבר היה פה).

 _________________________________________________________________________

ביום חמישי הייתי צריך להתייצב ב-9 בבוקר במחנה צריפין למיונים לתפקיד חובש בחיל רפואה, לכן הזמנתי מונית שתסיע אותי לתחנה המרכזית (שמשם יש לי אוטובוסים).

למה תמיד כשאבא שלי נוסע במונית אז הנהג פותח איתו בדו שיח מרתק, אבל כשאני עולה על מונית אז הנהג אף פעם לא מדבר איתי? מה יש באבא שלי שאין בי? מה אני לא יכול להתלונן על מזג האוויר, הממשלה והכבישים הדפוקים של ישראל?

בקיצור, הנהג הסיע אותי לתחנה המרכזית שמשם לקחתי אוטובוס לכניסה למחנה צריפין ומשם אוטובוס בתוך המחנה לבסיס ההדרכה שנתבקשתי להגיע אליו.

הגענו לשם והכניסו אותנו לאודיטוריום שבו ישבנו ומילאנו שאלונים על עצמנו, בו אנחנו כותבים על המשפחה, תחומי העניין שלנו ובגלל שמדובר במקצוע של טיפול מרפאתי, גם התעניינו על ההתעסקות שלנו בעבודות זריזות ידיים (שכל מי שלא מתעסק בנגינה או בהלחמת נגידים תהה לעצמו "מה אני אמור לכתוב כאן? שאני קוסם?" או בדיחות אחרות שלא נציין כאן בבלוג).

בשאלון גם ביקשו מאיתנו לתת מספר טלפון של מכר שימליץ עלינו, בתנאי שהוא לא קרוב משפחה, חבר או שכן.... לא נותר לי אלא לתת את מספר הטלפון של דג הזהב שלי.

עכשיו ברצינות, איזה אנשים יש לי את הטלפון שלהם שהם לא קרובי משפחה או חברים? מי? המורה למתמטיקה? כל מי שהגיע לקטע הזה בשאלון נתקע, כבר חשבנו להחליף בינינו מספרי טלפון ולהכניס אותם לשאלון, אני מתאר לעצמי איך "שיחת ההמלצה" תראה ככה:

-"שלום, מדברים מחיל רפואה, רצינו לברר אצלך את התאמתו של יחזקאל ישורון לתפקיד שלנו"

-"הוו חזקוש! בחור מקסים, קחו אותו, תאמינו לי אתם תרוויחו בנאדם ששווה מליונים.. אני מוכן למות למענו!"

-"כמה זמן אתם מכירים?"

-"אה.. חצי שעה.."

לאחר השאלונים וההרצאות יצאנו להפסקה, בזמן ההפסקה הלכתי לחפש שירותים ומצאתי תא אחד שהיה עליו שלט "הכניסה לגברים בלבד! מחוץ לתחום לבני המין השני". מישהו הצליח להבין אם מותר או אסור לי להשתין שם?

בסוף השתנתי במקום אחר, הלכתי לראיון האישי שלי (הייתי האחרון מכ-ל מי שהיה שם, ביש מזל) ואז חזרתי הביתה- התוצאות בעז"ה עוד חודש.

 _________________________________________________________________________

עוד אנשים שצריך להשתין עליהם

והפעם, לכבוד מחנות בני עקיבא שהתחילו היום , האנשים שיש להשתין עליהם יהיו קשורים למחנות:

היצרנים של השירותים הכימיים- אני פונה אל ציבור יצרני השירותים הכימיים בישראל, אני שבמחנות של בני עקיבא נאלצתי להתאפק 4 ימים או לחרבן בעמידה בגלל השירותים האלה- אני קורא לכם היום לשבת בשקט ולתת לי להשלים את החסר מאותם ימים ולהשתין עליכם במנוחה, אחרת אני אאלץ לעשות את מה שעשיתי עם השירותים הכימיים- להשתין בכח! וזה לא יהיה נעים לאף אחד.

אלה שמספרים צ'יזבטים- אתם לא יודעים כמה זה לא מפחיד לשבת עם פנסים בפינה חשוכה ולשמוע סיפור על ילד קטן שמת ביער הזה, בדיוק כאן מאחורי הסלעים.

אני אגיד לכם מה כן מפחיד, הריח שיש פה בפינה החשוכה שבה כולם משתינים כי מסריח להם בשירותים הכימיים- זה מפחיד!

כל מי שעושה מורל- זה עושה חור בראש, זה בכלל לא "מעלה את המורל" וגם זה שאני מתל אביב מרכז זה לא הופך אותי לגזעי ופגז ("גזעי ופגז"? מי כתב את המורל הזה? גרעין א'?).

וגם הפתח תקוואים לא יכולים לעשות מורל אמין, מה הם ישירו? "פתח תקווה הכי שווים"? נו באמת, אתם מפתח תקווה.

הילד ההוא מרעננה ששומע ששרים "נה ננה ננה לא סובלים את רעננה" ואז הוא צועק "צפון!"- זה שתצעק "צפון" לא ישנה את העבודה שאנחנו שונאים אותך, נהפוך הוא! וזה גם לא משנה, הרי אנחנו שונאים את רעננה- זה כולל את צפון רעננה, את הדרום, המזרח, המערב ובעיקר אותך!

חוץ מהאנשים האלה גם צריך להשתין על הגנרטור, כי בכל מקרה יהיה איזה לילה שבו הוא יתקלקל לגמרי וכולם יגששו באפלה עם הפנסים שלהם לנסות למצוא חברים. אז יאללה, לא יזיק להשתין על הגנרטור, וזה מגניב להגיד "השתנתי על גנרטור".

 ___________________________________________________________________________________________

~נריה ואני נוסעים בלילה ורואים מרחוק בחורה צעירה~

נריה: "בוא נבדוק אם היא צריכה טרמפ"

~מתקרבים ורואים שהיא מכוערת~

נריה: "לא, היא לא צריכה טרמפ!"

שמוליק: "חזקוש, לא מצאתי את זה"

אני: "את מה?"

שמוליק: "את החיים שלך"

אמא: "שמוליק, בסוף אתה תהיה חרדי"

שמוליק: "בחיים אני לא אהיה!"

אמא: "גם שמואל ברגר אמר שהוא לא יהיה חרדי והיום הוא סופר חרדי"

שמוליק: "זה מטוס? זה ציפור? לא, זה סופר חרדי!"

אבא: "שמוליק, לא ידעתי שיש לך משחת נעליים"

שמוליק: "זה לא משחת נעליים, זה דאודורנט"

אבא: "אז למה זה נראה כמו משחת נעליים?"

שמוליק: "כי זה דאודורנט חדיש, לא כמו הדאודורנטים של הדור העתיק שלך"

יוסי: "בואנה, כיסא זה הרבה יותר נח מריצפה.. למה המציאו בכלל את הריצפה?"

שלומי: "בתשעה באב נחרבו שני בתי המקדש?"

אבא: "כן"

שלומי: "וואי איזה צירוף מקרים"

~סעודה מפסקת~

אמא: "בילוש, למה את לא אוכלת כלום?"

בילוש: "כי אני רוצה שיהיה לי מקום בבטן לגרות אתכם בצום"

אבא: "הרב מיכה אמר שמהאיסור להגיד 'שלום' אחד לשני בתשעה באב לומדים שביומיום צריך להגיד הרבה שלום... ואותו דבר לגבי לימוד תורה"

אני: "וגם אותו דבר לגבי תשמיש המיטה?"

המשך שבוע נעים!