הרב שלמה אבינר כותב באחד מספריו הרבים על מעשה באדם שפרסם מודעה "דרושים ארבעה בריונים לעבודה בתשלום, בלי לשאול שאלות", כבר למחרת הגיעו ארבעה בחורים חסונים ומיד אותו בחור הודיע להם על העבודה שלהם: "אתם צריכים להשיג לי סוס ולהעלות אותו עד הקומה הרביעית בבניין הזה ולשים אותו בתוך האמבטיה". הבריונים שאלו "אבל למה?"- "בלי שאלות אמרתי!"- "נו...אבל למה?"- "אענה לכם רק אם תוותרו על התשלום של המשימה", הם הסכימו והוא התחיל לספר: "מדי יום אני נפגש בבית עם חבר שלי, אנחנו יושבים ואוכלים ואני תמיד מספר לו בדיחות ובמקום לצחוק מהן הוא עונה לי 'אז מה?'... היום לפני הארוחה אצלי הוא יכנס לחדר אמבטיה ליטול ידיים ואז יבוא אליי "יש אצלך סוס באמבטיה!" ואז אני אענה לו "אז מה?".
יש אנשים שמתבטאים בעזרת הומור.. וזה שהם נמצאים בחברת אנשים רציניים זה לא הופך אותם לפחות טובים.
התחלתי ללמוד ב"מרכז הרב", אבל זה שאני לומד שם זה לא אומר שאני מגדל פאות, לובש חולצות צווארון מכופתרות ונועל סנדלים עם גרביים- אני נשאר אני! לובש מה שאני לובש, מדבר כמו שאני מדבר ועושה קקי כמו שאני עושה קקי (אתם יודעים, בישיבת צפרדע כזאת..).
וכמה הסברים לגבי הפוסט הקודם של עמית (תודה רבה עמית):
יום לפני שהייתי אמור לנסוע לישיבה המודם נדפק, אז לא יכולתי לכתוב עדכון פרידה נורמלי ולכן ביקשתי מעמית שיכתוב בשמי לאן אני נוסע וכו'.
אני כן אמשיך לעדכן את הבלוג רק בתדירות נמוכה יותר (כי לא אהיה פה במשך רוב השבוע), אני אגיב למגיבים, אדבר עם מי שרוצה לדבר איתי.. והפוסטים יהיו פוסטים רגילים... הם לא יכילו פתאום ציטוטים מספרים של הרב אבינר או משהו כזה P:
*********
אז רוצים לשמוע איך ב"מרכז הרב"? בטח שאתם רוצים!
בגדול הכל טוב יותר משציפיתי, אני גם לומד, גם הכרתי אנשים נחמדים... ולא כולם שם הם מרכזניקים מצויים עם פאות וזקנים שאי אפשר לדבר איתם על כלום (בלי הכללות כמובן), גם האוכל טעים והמזג אוויר- אוויר הרים צלול כיין!
אפילו התחלתי לפתח הומור של דוסים (שבעיקרון זה לא טוב):
~נתקעתי בסוגיה בגמרא אז באתי לשאול בחור שעבר בבית המדרש~
אני (פונה אל הבחור): "אתה!"
הבחור: "אני לא אשם! לא עשיתי כלום!"
אני: "את זה תגיד לה' בבית דין של מעלה!"
החדר שלי זה החדר שהיה של שמוליק ואני ישן במיטה שהיתה שלו.
איתי בחדר יש בחור בשיעור ז', עוד בחור מוזר בטירוף משיעור ב', שיש לו כישרון מטורף בשינה.. הוא כל יום שם לו שעון מעורר לשעה 7, שמצלצל כל חמש דקות, ובכל זאת הוא ישן עד 10 לפחות ואז כל היום הוא נמצא בחדר, קורא או מחלל בחליל! אה.. ושכחתי לציין שהוא ישן על מזרון במרפסת של החדר.
הבחור הרביעי מהחדר הוא בחור מברזיל שהשבת היתה העלייה לתורה שלו וביום רביעי הוא מתחתן בעז"ה.
הבעיה הקטנה שיש בישיבה היא שקשה לזכור על השבוע הראשון את השמות של כל האנשים שמכירים שם:
אני (פונה אל מישהו מהשיעור שלי): "אתה יואב, נכון?"
הבחור: "לא, אני אליאב"
אני: "אה נו כן.. אליאב, זכרתי משהו עם אב בסוף"
הבחור: "לא אליאב! אלירן!"
אני: "אה כן נו... זכרתי משהו עם..האות א'!"
הדבר שהיה אמור להיות בעיה והוא לא בעיה זה שיש שם מקלחות משותפות לכל קומה.... וזו לא בעיה בגלל שדווקא יש במקלחות הווי חברתי, ככה כולם מכירים את כולם בחופשיות, בלי הנטל של הגמרא.. וגם עידו רוט לא נמצא בקומה שלי, אז אין סיכוי שאני אראה את הבולבול שלו ולכן נריה חייב לי 50 ₪.
_________________________________________________________________________
ועכשיו נחזור קצת למתכונת הרגילה של הבלוג.... וכדי לא לעשות חילול ה' אשתדל לדבר בשפה נקייה יותר.
אנשים שצריך להטיל עליהם את מימיי- לכבוד שנת הלימודים התשס"ט:
-אנשים שתמיד הורסים את השמחה של התלמידים:
"וואי נראה לי שהמורה לא הגיעה"
"כן, גם אני לא ראיתי אותה"
"אללה שיעור חופשי!"
"לא לא, אני ראיתי אותה.." à עליו!!
-(זה לא ממש קשור ללימודים, אבל אני זוכר שבתיכונית היו הרבה כאלה):
אנשים שלובשים ג'ינס עם חגורה- ובכל זאת הג'ינס שלהם נופל למטה ורואים להם את כל הבוקסר.
-מורים של כיתות י"ב שנותנים שיעורים ביום הראשון ואז ביום השני הם שואלים מי הכין שיעורים ואז הם מתפלאים שאף אחד לא הכין.
-מורים שבתחילת השנה אומרים "הציון מורכב מ-10 אחוז מחברת, 2- אחוז השתתפות בכיתה, 5 אחוז סדר וניקיון, 30 אחוז מבחנים, 30 אחוז מתכונת, 4 אחוז מבדקים, 1.9 אחוז מבחנונים, 8.18 אחוז ליקוקים"
מה את מבלבלת את המח?? תהיה לי מתכונת טובה- תגישי אותי על ציון טוב! זה הכל!
-ילדים בכיתות א'-ד' שמביאים לבית ספר מאכלים כדוגמת סנדוויץ' אבוקדו, סנדוויץ' טונה, קופסת סרדינים, לחמניה עם שניצל קר, פסטרמה עם מיונז, מלפפון, ביצה קשה, תפוח עץ או מנה חמה.
או שכולם יקנאו בהם ויבקשו מהם ביס או שכולם יגידו שהם מסריחים ("איכס, יא ריח של סרדינים!") ויתרחקו מהם כל היום.
_________________________________________________________________________
אביחי: "המילה 'בשמחה' באנגלית זה האפילי"
בחור כלשהו: "לא נכון..לא אומרים את זה ככה"
אביחי: "בטח שכן! אני שמעתי את זה במו עיניי!"
~במסיבת יום הולדת של שוחט~
אירה: "מתי כדאי להוציא את העוגה?"
אטיאס (בקול): "יש עוגה?"
אלינור: "ששש.. זאת הפתעה!"
יאיר: "עוגה במסיבת יום הולדת זו הפתעה מטורפת... הוא בטח יהיה ממש מופתע"
אלינור: "נריה, מה נסגר עם האליפות כדורסל הזאת שלכם?"
נריה: "אהה בסוף זכינו מקום שלישי"
~כולם מוחאים כפיים ומריעים~
נריה: "מתוך חמש.."
~יוסי רואה עם חברים שלו סרט אלים במיוחד~
אמא של המארח: "אני לא מבינה איך אתם יכולים לראות את זה"
יוסי: "קצת אלימות עוד לא הרגה אף אחד"
אטיאס: "אני לא יכול לבוא, אני צריך לשמור הערב על אחותי"
אני: "אין לך איזה משהו שאתה יכול לארגן לה? שכנים, בייבי סיטר, הופ קטנטנים?
אירה: "מזוודה לירקון?"
אני: "אמא, מאתמול כואבת לי הרגל.. וזה התגבר ונהיה כואב יותר"
יוסי: "הוא סתם ממציא דברים כי הוא מפחד ללכת לישיבה"
שמוליק: "כן, הוא קיבל רגליים קרות!"
אני: "כמה לדעתך שוקל הכיסא הזה? לפי דעתי זה 3 קילו"
משה: "לפי דעתי זה בערך 2 קילו"
אני: "איך? תראה זה שלוש קילו! בערך כמו תינוק שנולד!"
משה: "לא נכון, זה שני קילו! בערך כמו....כמו משהו ששמים על המשקל והוא שוקל 2 קילו!"
אני (פונה אל שמוליק): "רציתי לשאול אותך משהו ושכחתי מה"
שמוליק: "איך אני כזה יפה? תראה, בעיקרון נולדתי ככה... ועם השנים זה התפתח"
********
לכל מי ששואל את עצמו, אני נמצא בבית בגלל שמחר יש חתונה לבת דודתי בעז"ה, שבעקבות החתונה גם יצא לי להיות בשבוע הקרוב הרבה בבית (בגלל השבע ברכות).
אז מזל טוב לבת דודתי!
מזל טוב לשוחט לרגל יום הולדתו ה-18
מזל טוב לבילוש שעשתה חורים באוזניים ושמה שם עגילים
שנת לימודים פורייה ומוצלחת לכל הלומדים (חוץ מאלה שציינתי שצריך להשתין עליהם).
ובהצלחה לכל מי שעושה שירות לאומי ולכל המתגייסים וכל הלומדים בישיבות ומכינות!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
