הבלוג של רוני גוטמן

כן. מה שאתם קוראים. אני פה. אתם בטח שואלים מה אני עושה פה. זה באמת קצת מוזר. גם בשבילי. אז אני אגיד לכם. עברתי ניצוח. ביום שישי בשבע וחצי בבוקר. הרדמה מלאה. ניתוח להוצאת האפנדיציט-תוספתן. (לא שיש לי מושג מה זה חח..) אז התעוררתי מהניתוח בעשר בבוקר ואבא שלי היה לידי. והרגשתי דווקא די בסדר. ואבא אמר לי שהניתוח היה מצויין. אבל רגע, בואו נתחיל מההתחלה. ביום חמישי בערב (שמונה וחצי..) הייתי בהופעה של חני נחמיאס וציפי שביט בבריכה עם אחשלי.. היה די נחמד :) ואז כשקמתי, ללכת עם אחשלי הביתה אז ממש כאב לי בצד ימין, דקירות כאלו.. לא ממש התייחסתי. לא ממש כאב. הגענו הביתה, הלכתי למחשב. אחותי הייתה שם, שאלתי אותה מתי את מסיימת.. תשע וחצי. (לידעתכם.. הכל קרה בערב לא בבוקר) בתשע וחצי הלכתי למחשב, הדלקתי אותו, רגיל ככה כמו תמיד.. אייסי מסינג'ר בלוגים של חברות שלי.. קיצור איזה אחת עשרה וחצי הלכתי לישון.. הייתי קרועה מעייפות. כמעט נרדמתי.. ואז התחיל לכאוב לי שוב-פעם בצד. הרבה יותר חזק ממקודם. זה לא היה סתם כאב כזה.. זה היה כיווצים כאלו של הבטן וכל קיווץ הוציא ממני קול של חתול שדורסים אותו חח.. וואו ברגע הזה זה לא היה כל כך מצחיק.  בכיתי. זה היה ממש ממש כואב. אתם לא מתארים לעצמכם כמה. אמא שלי באה שאלה מה קרה. אבא לא היה בבית. אמרתי לאמא שממש כואב לי. היה לי מה זה קשה לדבר. היא לא הבינה כלום והביאה לי מים, אמרה לי להרגע וזה.. והיה הפסקה של איזה 10 שניות מהכאב.. אמרתי לה שממש כואב לי בבטן בצד ימין. היא שאלה אם אני רוצה שהיא תזמין רופא לילה (רופא שבא אליך הביתה בשעות הקטנות..) ואמרתי לא יודעת מה שאת רוצה.. וכל זה בבכי ודיבור ממש לא ברור. והיא ניסתה לברר ולהזמין רופא אבל משום מה זה לא הסתדר.. הרופא היה בחופשה או משו.. (!) קיצר לא הסתדר. הלכנו למלר"ם בכפר סבא (עוד פעם.. לא שיש לי מושג מה זה מלר"ם..) אבל אני יודעת שזה מין קופת חולים קטנה כזאת.. כמו מכבי או לאומית.. לא גדול.. והגענו לשם.. ואיזה רופא רוסי נחמד כזה בדק אותי ואמר לאמא ללכת איתי למיון. וואו. מיון. מהניסיון המאוד קטן שלי - אבל עדיין ניסיון - כשמפנים למיון זה משו די רציני. קיצר הוא אמר ללכת למיון הלכנו למאיר בכפ"ס כשהגענו זה כבר היה אחת בלילה. בדקו אותנו איזה 9 רופאים ורופאות.. אני ואמא שלי היינו מה זה קורעות מעייפות.. זה לא שישבנו בשקט.. התרוצצנו בביה"ח מרופא לרופא.. וגם בינתיים מאוד כאב לי. ככה עד איזה 4 לפנות בוקר ואז הלכנו לישון במחלקת נשים.. אני על המיטה ואמא שלי לידי על איזה כורסא. התעוררתי בשש וחצי בבוקר.. יותר נכון העירו אותי.. ואמרו לי את נכנסת עגשיו לניתוח. שאלתי איפה אמא שלי.. ניסו להתקשר לאיה וזה.. היא לא ענתה.. אבל ידעו שהיא במתחם של הבית חולים.. השאירו אותי במיטה.. ואחרי חמש דקות באו למיטה ואמרו שעכשיו לוקחים ואתי.. וזה היה כזה מיטה עם גלגלים ורק התחילו להסיע אותי.. ואמא שלי באה כזה אחרי 2 שניות חח טוב מזל.. ככה לקחו אותי לחדר ניתוח.. זה היה טיול די ארוך חח אחרי איזה 5 דקות הגענו לחדר ניתוח שם היו מלא רופאים.. חח די מבהיל.. כל רופא הסביר לי מה התפקיד שלו בניתוח שלי.. אחד מרדים, אחד מחטא.. וכו' וכו'.. קיצר נכנסתי לניתוח אמרו לי לשכב על המיטה ואמרו לי כזה: "לילה טוב רוני" חח ואז נתנו לי זריקה ביד ונרדמתי.. יאמ. זה היה כיף. היה כזה 4 שניות מסטוליות כזאת.. 2 שנות סחרוחרת ואז נרדמתי. התעוררתי בתשע וחצי בבוקר.. (הניתוח התחיל בשבע וחצי בבוקר) והייתי מה זה מסטולה חח אבא שלי היה לידי הוא הסביר לי הכל.. כאילו איפה אני וזה.. באמא שלי.. לא ידעתי כלום לא זכרתי מי אני.. לא זכרתי איך קוראים לי.. חח וככה עבר לי הזמן.. באו לי מלא אורחים.. משפחה דודים וזה.. כל הזמן עשו עלי משמרות חח.. עכשיו, יום ראשון ב12 וחצי בצוהריים אני פה. בביה"ח מאיר בכפ"ס. משתחחרת עוד יומיים. בלי פעילות גופנית חודש (וואו אתם לא יודעים איך זה דופק אותי.. יש טיולים של סיירות ושל המשפחה.. חופש! אתם קולטים!? אני לא אוכל לעשות פעילות גופנית עד סוף החופש!! כולל ברכה+ים!!)

איזה באסה =\ בעע

 יאללה אני צכה ללכת לבדיקת דם =\ בעע שונאת את זה =\

 ביי. החלמה מהירה לעצמי :)