חזרתי עכשיו מהכנרת, והיה ממש מעולה!!

משמח לגלות שיש דברים שמצליחים תמיד, גם כשאני כבר לא ממש מאמין בכך, להרגיע אותי, אז הכנרת היא עדיין אחד מהם, ולא ממש משנה מי האנשים שיהיו סביבי [מזל שאפ אחד מהם לא קורא פה ].

תקציר אירועים:

1. ידידה א' השתכרה התמסטלה, התנשקה עם בחור מהאוהל ליד, נלחצה, התקשרה לחבר הגבר-גבר שהגיע מייד (תוך 3 שעות...) ולקח אותה איתו אל האושר (מקורות יודעי דבר מוסרים שהוא שכח וסלח והיא מאוהבת...)

2. ידידה ב' השתכרה, לא נוגעת בירוק, ו... סופסופ לקחה את עצתי - סטוץ על החוף (גאה בך!!) (אפילו לא חשבה להרים טלפון לבחור שלה בירושלים )

3. זוג א' פרשו בסביבות אחת בלילה והחליטו שהאור בחוף מפריע להם והזיזו באמצע הלילה את האוהל שלהם לקצה השני של החוף, כי שם "חשוך ושקט" - כנראה שיש אנשים שלהזדיין כשברקע יש אנשים (רצוי חברים) לא עושה להם את זה

4. ואני? צרפתייה שיכורה משום מה התלהבה ש"יש לך אף ארוך כמו שלי"*, הוחזרה לאחר כבוד לחבר העראס המפחיד שלה (פעמיים!!) אפילו לא אמר תודה

5. שיחות על הובס, לוק, מטאפיזיקה, אסכולת פרנקפורט, לאיין את האין, אוליגרכים וכיו"ב - שונא אנשים (הרבה יותר) חכמים ממני

6. תהיה: למה רק ערסים נוסעים לסופש בכנרת? האמת, שדווקא יותר נחמד ככה, תמיד יש מנגל פנוי לחרוך עליו את הבשר, מוזיקה מזרחית איכותית בווליום מתאים וגופות מסוקסות לשטוף את העיניים (בלי טיפת ציניות, באמת!)

אולי עוד יהיה פוסט על זה, דווקא נחמד לכתוב כאן מבלי להסתתר מאחורי מלים מסובכות המחולקות לפסקאות בנות ארבע שורות

מהורהר, אך עדיין מחייך,

אוהל אינדיאני.