"... תדע כל אם עבריה שמסרה גורל חיי בנה לידי מפקדים, ראויים לכך" ("עם פרידה", דברי ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, דוד בן-גוריון, 2 ביולי 1963)

בסוף השבוע האחרון התקבלה במועצת הביטחון של האו"ם החלטה 1701 שמטרתה להביא להפסקת האלימות בלבנון ובישראל מאז התקפת החיזבאללה על ישראל ב-12 ליולי 2006. ע"פ התקשורת מקור ההחלטה ביוזמה אמריקאית-צרפתית עם תיקונים של שלושת הצדדים המעורבים (ישראל, לבנון וחיזבאללה). ההחלטה משתרעת על פני 29 פסקאות, 5 עמודים, אלפי מילים... קראתי והפכתי בהחלטה פעמים מספר ובפסקה השלישית מצאתי את ההתיחסות הבאה:

"Emphasizing the need for an end of violence, but at the same time emphasizing the need to address urgently the causes that have given rise to the current crisis, including by the unconditional release of the abducted Israeli soldiers..."

שורה אחת...

מתי יושחררו החיילים החטופים? על מי מוטל החובה להבטיח את שחרור החיילים החטופים ללא תנאים? כיצד יתבצע השחרור? האם מותנה בשחרור אסירים לבנונים המוחזקים בישראל? מה אם החיילים החטופים לא ישוחררו בתוך שבוע? שבועיים? שנה? לאן פונים?

163 הרוגים (נכון לאתמול, מקור חיצוני), הצהרות של בכירים בצה"ל כי איום הרקטות על צפון הארץ לא הוסר, סירוב מוצהר וגלוי של חיזבאללה להתפרק מנשקו (תוך התעלמות והפרה ברורה של החלטה 1701) ומעל הכל 2 חיילי צה"ל המוחזקים על-ידי ארגון טרור המחזיק לא רק אותם כבני ערובה אלא גם עם שלם ועוד מיליון אזרחים ישראליים, והמספרים רק הולכים וגדלים...

תדע כל אם עבריה כי הפקידה את גורל חיי בנה בידיהם של ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון עמיר פרץ, שרת החוץ ציפי לבני, יתר חברי ממשלת ישראל, רמטכ"ל רב-אלוף דן חלוץ... - מפקדים ראויים???

כ' באב התשס"ו, 14 באוגוסט 2006, לא התעוררנו, לא ניצחנו, ממשיכים לצעוד ללא מטרה, ללא הכוונה, מדינה שקיומה הופך חסר תוחלת מיום ליום...