"... תדע כל אם עבריה שמסרה גורל חיי בנה לידי מפקדים, ראויים לכך" ("עם פרידה", דברי ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, דוד בן-גוריון, 2 ביולי 1963)

בסוף השבוע האחרון התקבלה במועצת הביטחון של האו"ם החלטה 1701 שמטרתה להביא להפסקת האלימות בלבנון ובישראל מאז התקפת החיזבאללה על ישראל ב-12 ליולי 2006. ע"פ התקשורת מקור ההחלטה ביוזמה אמריקאית-צרפתית עם תיקונים של שלושת הצדדים המעורבים (ישראל, לבנון וחיזבאללה). ההחלטה משתרעת על פני 29 פסקאות, 5 עמודים, אלפי מילים... קראתי והפכתי בהחלטה פעמים מספר ובפסקה השלישית מצאתי את ההתיחסות הבאה:

"Emphasizing the need for an end of violence, but at the same time emphasizing the need to address urgently the causes that have given rise to the current crisis, including by the unconditional release of the abducted Israeli soldiers..."

שורה אחת...

מתי יושחררו החיילים החטופים? על מי מוטל החובה להבטיח את שחרור החיילים החטופים ללא תנאים? כיצד יתבצע השחרור? האם מותנה בשחרור אסירים לבנונים המוחזקים בישראל? מה אם החיילים החטופים לא ישוחררו בתוך שבוע? שבועיים? שנה? לאן פונים?

163 הרוגים (נכון לאתמול, מקור חיצוני), הצהרות של בכירים בצה"ל כי איום הרקטות על צפון הארץ לא הוסר, סירוב מוצהר וגלוי של חיזבאללה להתפרק מנשקו (תוך התעלמות והפרה ברורה של החלטה 1701) ומעל הכל 2 חיילי צה"ל המוחזקים על-ידי ארגון טרור המחזיק לא רק אותם כבני ערובה אלא גם עם שלם ועוד מיליון אזרחים ישראליים, והמספרים רק הולכים וגדלים...

תדע כל אם עבריה כי הפקידה את גורל חיי בנה בידיהם של ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון עמיר פרץ, שרת החוץ ציפי לבני, יתר חברי ממשלת ישראל, רמטכ"ל רב-אלוף דן חלוץ... - מפקדים ראויים???

כ' באב התשס"ו, 14 באוגוסט 2006, לא התעוררנו, לא ניצחנו, ממשיכים לצעוד ללא מטרה, ללא הכוונה, מדינה שקיומה הופך חסר תוחלת מיום ליום...

באחד השיעורים הראשונים במשפט בינלאומי פומבי, דנו בדיני המלחמה, זיכרוני קצת התערפל בשלוש שנים מאז, אבל כמדומני מדינה רשאית על פי דיני המלחמה להגיב (לפתוח במלחמה) למעשה תוקפתנות/אקט מלחמתי של מדינה או יישות כלפיה. אחד הוויכוחים שעלו הוא מתי, אם בכלל, מדינה רשאית על-פי דיני המלחמה לפתוח במלחמה טרם מעשה התוקפנות. כלומר האם מדינה חייבת לחכות לתחילת המתקפה או שזכותה להגנה עצמית (פתיחה במלחמת מנע) קמה קודם לכן. מקרה המבחן הקלאסי הוא כמובן מלחמת ששת הימים - האם ישראל הייתה התוקפן או שישראל הגיבה? pre-emptive strike זו התשובה שהעלה פרופ' דינשטיין. וזה הפתרון היום.

בשנים האחרונות מדינת ישראל הגיבה ולא יזמה. כל המהלכים היו כתגובה לאקט קודם. 39 שנים עברו. הגיע העת ליזום!!

ההגנה על עתידה של מדינת ישראל נמצא בידי ההנהגה הרעועה הקיימת כרגע. היום, כולי תקווה שיקום אדם אחד ויאמר טעינו. ויחליט שאת עתידה תקבע מדינת ישראל בעצמה, ולא באמצעות "תכנית התכנסות" או "תכנית התכרבלות" (בהשאלה מדוד גרוסמן) כי שלל התכניות האלו הן "הסכם חד-צדדי" והסכמים מעצם ברייתם וטבעם דורשים הסכמה, הסכם חד-צדדי הוא אוקסימורון מוחלט, ולבטח תכניות אלו אינן יוזמה של מדינת ישראל כי אם היגררות ותגובה לאקטים חיצוניים בין של הפלשתינים ובין של צדדים שלישיים.

הגיע הזמן להרים את הראש ולומר מבלי למצמץ חיי אזרחי המדינה חשובים למדינה. הגיע הזמן שהמדינה תיטול אחריות לגורל אזרחיה ותפסיק למצמץ, לזגזג, ולשקר לנו בפנים. הגיע העת להימתח במלוא קומתנו ולנקוט יוזמה!!

הובלנו ומשכו אותנו באף שנים ארוכות מדי. הגיעה העת ליזום!! pre-emptive strike מלחמת מנע - עכשיו! הצידוק המשפטי מוכח! את הצידוק המוסרי ימצא כל אחד פנימה בעצמו.

לגמגמם ולזגזג ולהיות מובלים אפשר תמיד, המדינה לא תיכחד מייד, גם אם נמשיך כך עוד כמה שנים מדינת ישראל תמשיך להתקיים - אבל האם אני ארצה להיות חלק ממנה? לא יודע.

אפשר להתעורר מחר, אפשר להתעורר גם מחרתיים, היינו צריכים להתעורר אתמול - הנתעורר היום?