בימים האחרונים אני מרגישה ריחוק מטורף בינינו.
הייתה תקופה של הרבה שנים שהיינו כל הזמן ביחד, דיברנו, נפגשנו, כל אחת הייתה מיוחדת בדרך שלה ואיכשהו הצלחנו בכל זאת להסתדר ולהישאר חברות טובות, ממש כמו בסרטים.
זה לא שלא היו ריבים בינינו... היו ועוד איך, אפילו גדולים מאוד.. אבל בסוף תמיד הצלחנו להגיע לעמק השווה ולחזור להיות חברות הכי טובות.
בזמן האחרון אנחנו בכלל לא מדברות. ורע לי בגלל זה.
וזה נכון שאנחנו מחליפות מילה פה ושם.. ושאת מוגדרת כ"חברה הכי טובה שלי"... אבל זה לא באמת ככה. לפחות לא בזמן האחרון.
אני לא מרגישה שאכפת לך ממני, שאת דואגת מה איתי, מתעניינת בי או סתם מדברת איתי כי אני חברה שלך.
כלום אחד גדול. חור גדול של דממה מטופשת.
אני מרגישה שלדבר איתך זה כמו לדבר לקיר. הקיר לא באמת מקשיב לך. הוא מעין מפלט, אבל הוא לא באמת מקשיב.
אני לא יודעת מה עובר לך בראש ומה קרה.. אבל אני, בטוח שלא אשמה בריחוק הזה.
אני תמיד מנסה לשאול אותך מה קרה ואת מתעצבנת עליי.
אני סתם מחייכת ואת בכלל לא משיבה מבט.
אני רוצה לדבר איתך ולספר לך דברים ושאת תספרי לי, כי זה מה שחברות עושות... אבל זה לא קורה.
אני מסתכלת עלייך לפעמים סתם ורואה שיש לך כזה מבט עצוב בעיניים או שאת בוהה.. אז אני שואלת אם קרה משהו ואת ישר מתנפלת עליי כאילו מה אמרתי... אולי עדיף כבר שאני אשתוק וזהו.
אז יודעת מה?
נימאס לי לנסות.
אני פשוט אעזוב אותך לנפשך.
כי אני מרגישה פתאטית ומגזימה וקרצייה.
באמת שכן.
"אי אפשר להכריח אדם לאהוב אותך" אמר ילד חכם.
וזה בדיוק כך.
אני לא יכולה להכריח אותך לאהוב אותי.
כי אני זה אני, עם המעלות הנפלאות שלי והמגרעות הדפוקות שלי.
ואם את לא מוכנה או רוצה לקבל אותי כמו שאני בתור החברה הכי טובה שלך, הפולנייה והקרצייה, אז אל תקבלי. אבל שלפחות לא תהיה הרגשה מטומטמת כזאת של "חברות הכי טובות"... כי כל עוד שזה לא אמיתי, הביטוי הזה לא שווה גרוש.
רק שתדעי שאני חושבת עלייך הרבה.
מנסה להבין את הבעיות שלך איתי ובכלל.
חושבת למה את כמעט ולא משתפת אותי במה שעובר עלייך ולמה רק אני זאת שיש לה את האומץ לשאול ולהתעניין...
ואולי זה קצת אנוכי מצידי לצפות ממך למשהו שאת לא יכולה לתת..
אבל זה באמת חסר לי.. השיתוף. כי אז אני מרגישה אגואיסטית ונרקסיסטית כשאני מדברת רק על עצמי ועל הבעיות שלי.
והקטע הוא, שאני מאמינה שאת כן יכולה לשתף. את פשוט לא מרגישה בנוח לדבר איתי על הכל.
ואפילו אני כבר לא ממש מדברת איתך.
כי אני מרגישה שאין לך ממש רצון.
אני ממש מקווה שאת רואה את זה. מאיה.
תגידי לי אחרי זה מה את חושבת.
ערב טוב.
דניאל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
