וכל כך בא לי לצעוק שרעלירעלירעלירעלירעלירעלי פה, ושאני כבר לא רוצה כלום, ושאני רק רוצה גשם ושקט, ולא לעשות יותר כלום, ותעזבו אותי בשקט ונמאס לי כבר. הייתי ממש רוצה, למשל, שבוע שקט, בלי כלום להגיש, ובלי המון עבודה, ובלי השאלה הזאת שמנקרת לי במוח, אם אני בכלל אעבור את שנה ב'. וכבר מזמן לא כיף לי.

בפלייליסט שלי יש רק שיר אחד שמתאים לי כרגע, "הסוף", של פיג'יי הארווי. בשקט, בלי מילים. דקה עשרים ושלוש, הלוואי שהייתי יודע מה קורה. <ויש זמנים בהם זה נראה כמו הדבר הכי נפלא בעולם, ויש זמנים בהם זה נראה כמו הדבר הכי נוראי בעולם. ואולי לנו זה כואב יותר מלכולם.>