אני בדרכלל בסדר. וכשאני נבהל, כי אני בן תשע-עשרה-כמעט-וחצי, וכמעט-חמש-שנים-אוף-דה-צ'ארטס, אני מרגיע את עצמי עם איזה משפט גרוע, אבל זה עובר. ואז מגיע משהו כזה, ושובר אותך. ואתה תוהה למה בכלל. מה, אתה עברת את זה? אתה חיית משהו כזה? לך ללמוד לכימיה במקום להרגיש אמפתיה. ואתה מרגיש קצת אידיוט.

בואי נמלט מן האספלט,

ומן הערים המקומטות,

בואי נמלט אל הלגונות השקטות,

בואי לאילת, לאילת.

["בואי לאילת" - האנשים]

{כן, אני מוצא את זה עצוב. לא יודע למה. ככה.}