ציפיתי לערב מהנה מול "בידאזאלד". ומה קיבלתי? פייט קלאב. יופי. אולי תגידו שאני סנוב אליטיסט. זה די נכון, אבל האפשרות שיש לי עכשיו זה להגיד "כן, ראיתי פייט קלאב, לא היה משהו.", בהחלט יותר טובה מ"כן, ראיתי חלק מפייט קלאב, אבל שעמם לי, אז העברתי ערוץ." ולמה? ובכן, אני לא אצטרך לסבול מבקרי קולנוע שיגידו לי אויש-נו-אבל-זה-הסרט-הכי-גדול-בעשור-שלנו-אתה-חייב-לראות-וואנס-מור-וויט'-פילינג. בנונשלאנטיות, אטען שאני יודע מה אני עושה, הרי ראיתי את הסרט הזה, לא? אני לא אומר שזה הגיע לרמת הסבל ש"סולאריס" גרם לי. לא. אבל זה היה מגעיל, לא בדיוק מעניין, וגם הלנה בונהאם קרטר נראתה זוועה, שזה בכלל עצוב. ואולי תבינו, יקירי, שהחוק הראשון והחוק השני הם בדיוק אותו חוק. בזבוז משווע של אוויר, זמן, ומקום.

ואם אנחנו כבר כאן [Kelis - Trick Me].