אני שונא קיץ. עכשיו התקופה שחם מול המחשב ומגיעים כל החרקים הקטנים והמגעילים שנמשכים אל האור הצהוב בחדר. אני שונא חרקים, גם. חוץ מהעכבישים הקטנים. כלומר, כל עוד אני יכול לא-לשנוא אותם מרחוק. יש הרבה דברים שאני לא-שונא, גם, אבל לא בא לי לדבר על זה. [נו, סבל נעורים ודברים כאלו.]

ביומיים האחרונים עשיתי ניסויים מצלמה עם החלק היפה היחיד בגוף שלי. [תראו, יכולתי לעשות מזה איזו בדיחה בעלת גוון כחלחל כלשהו, אבל אני לא כל כך טוב בזה וסביר להניח שזה כבר עבר לאחוז ניכר משני הקוראים שלי בראש, אז בואו נוותר על זה ונכריז: פור דה לאב אוף גאד, אלו העיניים.] אני גאה לומר שזה יצא לא רע בכלל. ממש לא רע בכלל. וגם, עשיתי המון כיף. פתאום יש לי עיניים יפות, עכשיו רק צריך לעבוד על השאר.

היום חלמתי שאני נפטר מהכאב הזה. היום חלמתי שיש לי פסק זמן. [זה מקסים ונחמד וזה, אבל חלמתי שאני לוקח סקלפל ומקרב לעור עד שאני רואה אדום. חלמתי שזה מפסיק, שהכל מפסיק והייתי מאושר לשבריר שנייה. ולא כאב בכלל. דברים שמפחידים אותי לא מפחידים אחרים. דברים שמפחידים אחרים לא מפחידים אותי.] מצד שני, גם חלמתי שאני מתקין רמקולים במחשב שלי, אז זה לא בדיוק הכי חלומות נבואיים.

ואם אנחנו כבר כאן, יצא לי להיות קצת מורבידי ואפל בזמן האחרון. גם כאן וגם בחיים האמיתיים, אם אפשר להגיד. אני לא ככה באמת, אבל קשה להשתחרר כשהכל מסביבך כל כך עמום. מתישהו זה יגמר, אני אומר. [ואם לא, אז תשקרו לי שכן, דווקא שמח לי עכשיו ולא בא לי להפסיק. ויש לי מוזיקה טובה באזניים.] ומחר מתחיל יוני. אני בטוח שבתחילת רכבת-המחשבה שלי זה היה משהו טוב, אבל כבר שכחתי למה. לא משנה, יש אנשים בעולם שאני אוהב וזה כבר סבבה.

בא לי על איזה משפט חזק להדביק מאחורי או מלפני במשרד. [היו ימים שכמעט הייתה שם את התמונה של פטרישיה ארקט ב"סטיגמטה" כשהיא עוד הייתה צעירה בתנוחה של צלב מרחף, אבל לא רציתי לעשות הצהרה שאני לא עומד מאחוריה במאה אחוז. היה שם גם פעם קומיקס שאף אחד חוץ ממני לא מצא משעשע, למרות שאני נקרעתי. עכשיו אני אפילו מרוצה, אבל כשאני שם, לפעמים, הכל כל כך 'אררררג' שאני מרגיש צורך להדביק מסקינגטייפ על הפה וללכת ככה יום שלם. אולי זה יעצור אותי מלחרוק שיניים.]

חודש מצויין וזה.