וכל כך בא לי לצעוק שרעלירעלירעלירעלירעלירעלי פה, ושאני כבר לא רוצה כלום, ושאני רק רוצה גשם ושקט, ולא לעשות יותר כלום, ותעזבו אותי בשקט ונמאס לי כבר. הייתי ממש רוצה, למשל, שבוע שקט, בלי כלום להגיש, ובלי המון עבודה, ובלי השאלה הזאת שמנקרת לי במוח, אם אני בכלל אעבור את שנה ב'. וכבר מזמן לא כיף לי.

בפלייליסט שלי יש רק שיר אחד שמתאים לי כרגע, "הסוף", של פיג'יי הארווי. בשקט, בלי מילים. דקה עשרים ושלוש, הלוואי שהייתי יודע מה קורה. <ויש זמנים בהם זה נראה כמו הדבר הכי נפלא בעולם, ויש זמנים בהם זה נראה כמו הדבר הכי נוראי בעולם. ואולי לנו זה כואב יותר מלכולם.>

נכון, לא חנכתי את הקטגוריה הזו עכשיו, אבל, אלוהים, כמה שהבוחן הזה באורגנית מבחיל לי את הסביבה. ועוד ביום הכי ארוך שלי [שמונה בבוקר עד שש בערב, תודה רבה.], מוסיפים עוד שעתיים, ככה שיוצא שאני לומד שתיים עשרה שעות. רצוף. [למעשה, אני לומד שעתיים, מעבד {מלשון מעבדה, יקירי} במשך ארבע שעות, לומד עוד ארבע שעות {מתוכן שעתיים הן יהדות}, ואז הולך לי להבחן. כי להבחן זה כיף, במיוחד אחרי 12 שעות.] ואם זה היה רק זה. זה גם המון המון חומר, והמתרגלת לא עוזרת במיוחד [כן, היא חביבה מאוד, וחייכנית והכל, אבל היא לא יודעת מה היא עושה. אולי אני אתן לה להנות מהספק. אולי היא כן יודעת מה היא עושה, אבל לא יודעת להסביר את זה. אין לדעת.] ומעצבן אותי שדווקא את המקצוע הזה אני אוהב יותר. בקיצור, לא טוב. ואין לי כוח ללמוד. שזה אפילו יותר גרוע. [נכון, למדתי קודם, אבל לא מספיק, ואז אני ארגיש לא טוב עם עצמי, שלא למדתי מספיק, ואהיה בפאניקה כל מחר-מחרתיים, וזה לא טוב להיות בפאניקה בבוחן, אבל-נו-מה-לעשות.] >>>

אוף, נו, לא. החלק השני לא נשמר.

בכלמקרה, הסוף רק אמר שאני חושב שאני רוצה להחליף עיצוב, ושאני חושב שאני רוצה גם תמונה של איגי וקסמן בכותרת. אבל, עכשיו, אני תוהה, אם אני יכול בכלל למצוא תמונה כזאת, כי חיפשתי, ואני לא הכי מוצא. אז [א] אם למישהו מכם יש אהבה אלי, סורק, ותמונות טובות של איגי וקסמן, אני אשמח לשמוע על זה. [ב] הגיע הזמן להכנס להרבה פורומים של איגי וקסמן. וזהו. אה, כן.