באק העירום

כתבנו משוויץ.

נקי. הכל פה כזה נקי. נקי כבר בצורה מוגזמת. אפילו הפחים נקיים. כל פעם שאני זורק את הזבל, אנשים מסתכלים עליי במבט מתועב כי אני מלכלך להם את הפח הנקי. אין פה חצי עטיפת ביסלי על הריצפה. אפילו אין קליפות גרעינים מפוזרות ברחוב. למה אין קליפות גרעינים על הרצפה? הם לא אוכלים גרעינים? הם אוכלים גרעינים פשוט הם מסתובבים עם שקיות קטנות כדי לזרוק את הקליפות. כל המכוניות נראות כאילו הם כרגע יצאו מהתנור. נקי שכבר בא להקיא.

נחמדים. כולם כאן כאלה נחמדים. אפילו הקללות שלהם נשמעות נחמד. לכל מקום שאתה מסתכל אתה רואה שיניים מחייכות כמו בפרסומת של יופלה. והשיניים כאלה לבנות ונקיות. לא שמעתי צפירת רכב אחת מאז שהגעתי. כאילו הם נהנים שמישהו תוקע להם את התנועה. פקק של 50 רכבים בגלל איזה רכב שחונה ברוורס ואף אחד לא צופר. מעניין אם הם יודעים איך צופרים? מעניין אם איך יודעים איך צועקים? ואי אפשר להיות לא נחמד למישהו שנחמד אליך. רק רציתי לדעת איפה השירותים, לא רציתי שתלווה אותי כדי לוודא שמצאתי ותנגב לי את התחת. אולי אתה גם רוצה לחרבן במקומי. יא נחמד מניאק.

איכותי. הכל כאן כזה איכותי. לא נעים לי לקנח את האף בטישו היפה הזה. הלחם איכותי. הבגדים איכותיים. הזונות איכותיות (לא בדקתי אבל אני בטוח שגם הם איכותיות, נחמדות, ונקיות.). אין כאן ג'אנק פוד. אי אפשר למצוא אפילו שווארמה לרפואה. אי אפשר למצוא אפילו שערה אחת באוכל של איזה רוסיה שמנה ומזיעה. ואתם יודעים למה? כי אין כאן רוסיות שמנות ומזיעות. אין כאן שמנים. כי אין ג'אנק פוד.

ואני שואל אתכם קוראים יקרים: למה? למה! למה?! למה. איך אני אנסח את השאלה יותר בבירור...אה כן...למה? (בגלל שאמרתי את המילה הזאת הרבה פעמים היא איבדה משמעות ונשמעת מוזר)

למה בשוויץ הכל כזה טוב ובארצנו הקטנטונת הכל כזה... כזה... נו, אתם יודעים למה אני מתכוון...

ואז זה הכה בי כמו רעם ביום חמסין, כמו סרט פונוגרפי בערוץ הילדים, כמו שמש באמצע הלילה, כמו צדי צרפתי בכוכב נולד, כמו אשכנזי שמנמן וצהוב במרכז בת ים, כמו חרדי בחוף נודיסטים.

זה בגלל האוויר. ללא ספק זה בגלל האוויר. זאת הסיבה היחידה שבשוויץ כזה גן עדן ובארץ כזה... כזה...נו, אתם יודעים. הכל כאן עובד יותר טוב רק בגלל האוויר. אפשר להתמסטל פה מהאוויר. ובגלל זה הכל כאן יותר מושלם. וזה מתבטא בכל התחומים. מהמצב הכלכלי ועד לגודל הנייר טואלט. הנה, אני אתן לכם דוגמא דרך הנייר טואלט. עכשיו ברצינות. אני נכנס לחדר במלון, עייף ורצוץ מהנסיעה מהשדה תעופה, נכנס אינסטינקטיבית לשירותים, מבצע את זממי בנונשאלנט, שולח יד לנייר טואלט וכבר אז אני חווה את האטרקציה הראשונה שלי פה. הנייר טואלט כזה עבה ונעים והקטע הכי חזק הוא שכל קוביה היא כמעט פי 2 גדולה מאשר בארץ. נשבע לכם. ואני יודע למה. המהנדס השוויצרי המשופם והחמוד של הנייר טואלט כבר עמד לסיים את התרשים של הגליל אבל ברגע האחרון הוא לקח נשימה עמוקה מהאוויר הטהור הזה ואמר לעצמו "יאללה, למה לא. נפנק אותם" והגדיל את גודל הקוביה. ככה זה עובד. כשהם תקועים בפקק הם פשוט נושמים עמוק, דופקים חיוך נקי, ומחכים בסבלנות. זה גם משפיע עליי. גם אני פתאום נהיה נחמד, גם לי פתאום לא אכפת לשלם שלושים שקל בשביל כוס שוקו חם באיזה בית קפה. ובגלל האוויר גם לטבח לא אכפת לפנק אותי בעוד קצפת, וגם ליצרן הקצפת לא אכפת להשקיע עוד קצת כדי שהקצפת תצא מושלמת. האוויר הופך אותם לאנשים יותר טובים פשוטו כמשמעו.

זה כל ההבדל...האוויר. בגלל שאין לנו אוויר מהאלפים אנחנו נראים כאלה...נו אתם יודעים.

אה... כן... וגם בגלל שאנחנו מוקפים בערבים ששונאים אותנו, יש לנו מחסור במים, אין עבודה, אנחנו נמצאים כל הזמן במלחמות, אה...כן...ואנחנו יהודים, אנחנו תמיד נדפקים.

אבל עכשיו דוגרי, אני מתגעגע. אני רוצה כבר להתווכח עם משהו על ההתנתקות או משהו.

נ.ב.

אני גאה להיות יהודי עם אף ארוך. באמת.

נ.ב.2

אוויר אוויר, אבל איך אין להם בושה לקחת 160 שח על 120 דקות גלישה. לשאוף...לנשוף...זה פתאום נראה הגיוני.

נ.ב.3

אני חולה על נון בתים. אני כותב את כל הקטע רק כדי שאני אוכל לכתוב בסוף נון בתים.

                                                הוא עירום

                                                                הוא בשוויץ  

                                                                         הוא חוזר עוד שבוע

                                                                             הוא משום מה רואה כל ערב "חברים" בגרמנית 

                                                                                                THE ONE AND ONLY

                                                                                                                באק