אני ממש לא יודעת למה אני כותבת את זה, כי סביר להניח שאף-אחד לא יקרא את זה + זה לא עוזר לי בחיים. אבל בכל-זאת נכתוב..
עוד יום של חופש, יציאה מה"שגרה" כמו שאומרים, אז אלה שאמרו זאת טעו במקרה שלי.
החופש הזה הפך להיות השגרה שלי. אני לא מתגעגעת לבית-הספר, ממש לא. אבל באמת שאני מתגעגעת ליציאה הזאת מהשגרה, לריגושים, לעשיה, לצאת כבר מהבטלה המתמשכת הזאת, שלא מועילה לי בשום דבר.
באמת שאין לי את מי להאשים חוץ מאת עצמי, אבל כל-כך קשה לי למצוא דברים מעניינים בחור הזה בו אני גרה.
קשה לי למצוא כאן אנשים שאני מתחברת אליהם, קשה מאוד. התחלתי להתרחק מהחברים שלי, לא במכוון, אבל זה קרה.
כל אותם החברים האלה שמשעממים אותי. הם כל-כך שטחיים ואני לא מוצאת הרבה כיף בחברתם. (כמובן שנשאר עוד מספר מצומצם ביותר של חברים שגרים קרוב, שאני עדיין מוצאת עניין בחברתם ועדיין נהנית איתם. אבל כמו שאמרתי, המספר מצומצם ביותר.)
חסרים לי פה אנשים שיש לי איתם דברים במשותף. כל החברים האלה, החברים המעניינים יותר שלי, גרים רחוק וזה מייגע.
אני מרגישה שאני כאילו תקועה במין עייפות נצחית שכזאת. הרבה פעמים אין לי חשק לעשות, לצאת, להיות בחברת אנשים, נו - להנות. אולי זה מין שלב כזה שעובר, אני משערת ומקווה שזה באמת שלב כזה ולא אשאר תקועה כך לנצח.
מה שכן, אחרי הכל יהיה טוב.. לזה אני לא דואגת.
ואפילו עם כל השיעמום שעוטף אותי, אני מוצאת נחמה באנשים חמודים שעושים לי טוב.. באמת שהמון תודה לכולכם. :)
מקווה שלא השתעממתם יותר מדי, המשך ערב מהנה, להת'. [: