בעיקרון כתבתי את זה לעצמי, אבל מכיוון שכל הזמן שואלים אותי איך היה בפולין החלטתי לפרסם את זה..
טוב, אז לפני כמה ימים חזרתי מפולין. כל הזמן שואלים אותי "איך היה?" והאמת שנורא קשה לי לענות על השאלה הזאת בקצרה, כי מצד אחד היה עצוב ומרגש ובעיקר לא נקלט לראות את כל המחנות ההשמדה, בתי הקברות, היערות בהם היהודים נקברו, תאי הגזים, המשרפות וכו', אבל מצד שני גם היה נחמד להסתובב בערים והיו גם רגעים כיפים.
טוב עד לפה כתבתי נורא בקיצור את מה שהיה ועכשיו אני רוצה קצת יותר להרחיב.
הגעתי לשדה תעופה ב-3 וחצי בלילה. לצערי רוני בסוף לא נסעה, והייתי אמורה להיות איתה בחדר, ומכיוון שברגע האחרון היא אמרה שהיא לא יכולה לצאת הייתי צריכה להצטרף לאחד החדרים. הצטרפתי לחדר של אופיר ולי שאותה לא הכרתי קודם.
טוב, אז הגעתי לשדה תעופה, עשיתי את כל הבדיקות הבטחוניות, הסתובבתי קצת ועליתי על המטוס. אחרי הטיסה נסענו במשך 3 שעות לבית קברות יהודי. המזג אוויר בפולין היה פשוט קפוא, וזה היה קצת הזוי לנחות בארץ זרה לאחר לילה ללא שינה, וללכת בבית קברות בקור ובחשכה. לאחר מכן הגענו לאיזה אכסניה. כמו שאמרתי כבר קודם, הצטרפתי לאופיר ולי. החדרים באכסניה הזאת היו מיועדים לזוגות, ולא היו שם חדרים יותר גדולים, ולכן יצא מצב שהיינו 3 בחדר קטן שמיועד לזוג. היה שם ממש צפוף והאוכל בחדר אוכל לא היה משהו.
ביום השני ראינו את חומת הגטו, והלכנו לבקר בבית של יאנוש קורצ'ק, ובערב למסעדה. זה היה מוזר לראות את חומת הגטו ולחשוב שבאמת היה שם גטו. זה פשוט לא נקלט לי. הבית של יאנוש קורצ'ק נראה עכשיו כמו מוזיאון, והייתה שם הדרכה מצד אחד מעניינת אבל מצד שני הייתי כ"כ עייפה עד שכמעט נרדמתי. במסעדה היה נחמד ביותר. אח"כ חזרנו למלון ובערב הלכנו לישון דיי מוקדם. ביום השלישי נסענו לטיקוצין שזאת עיירה שפעם גרו שם יהודים. היום אין שם הרבה, ויש שם רק מבנים עתיקים. נסענו ליער שהיו שם בורות ששם יש עשרות אלפי גופות. ושוב, זה לא נקלט לי שבאמת יש שם אנשים. לאחר מכן נסענו לטרבלינקה ששם רצחו מלא אנשים. היום כמעט ולא נשאר שם כלום, ויש שם רק מרחבים ענקיים שם צמחייה ומצבות. לאחר מכן נסענו לבית מלון [או אכסניה ליתר דיוק] בוורשה.
ביום הרביעי נסענו ללובלין ושם ביקרנו בבית כנסת ומשם נסענו למאיידנק שזה מחנה ריכוז ושם הנאצים עשו ניסויים על היהודים עם התאי גזים ומשרפות וכל זה, וראינו את המשרפות ותאי הגזים. היה שם גם הר עפר ענקי של יהודים, ואין פשוט אי אפשר להאמין שהאפר הזה הוא של אנשים. כל הזמן הרגשתי כאילו אני בתוך איזה סרט ושלא יכול שבאמת כל זה קרה. זה לא נראה אנושי והגיוני לעשות את כל הדברים האלה. משם נסענו למלון חדש. קיבלנו שם סוויטה ענקית עם סלון ופינת ישיבה וחדר שינה ענקי שזה בהחלט פיצה על הימים הצפופים באכסניה. האוכל היה דיי טוב, וחוץ מזה שלא היו תמיד מים חמים במקלחות היה שם ממש נחמד.
למחרת ביום שבת, נסענו לקרקוב שהיא עיר מדהימה, העיר הכי יפה שהיינו בה. יש שם מבנים עתיקים ויפים, וביקרנו שם בבית כנסת ממש מפואר, בבית מרקחת, וראינו את הבניין של שינדלר. לאחר מכן היה לנו זמן חופשי בכיכר בקרקוב שזאת כיכר מדהימה עם המון חנויות ומסעדות. ממש רציתי לעשות שם קניות אך הסתובבתי עם אופיר, מיטל, רועי ועוד כמה והם רצו ללכת לאכול, אז ישבנו באיזה מסעדה ממש נחמדה. בערב נסענו למסעדה והיה לנו שם ערב פולקלור והגיע הרכב עם כמה כלי נגינה ורקדניות והם התחילו לשיר ולנגן והיה ממש נחמד. רם כהן הצטרף אליהם בריקודים וזה היה אחד הדברים היותר מצחיקים שראיתי. גם האוכל שם היה טוב ובכלל זה היה ערב ממש מצחיק וכיף, מלא בריקודים, צחוקים, מוסיקה ואוכל טוב. אח"כ נסענו למלון ולא היה משהו מיוחד.
ביום ראשון נסענו לבירקנאו ואושוויץ' שזה היה השיא. ראינו בכניסה את המסילות רכבת שלשם היהודים הגיעו ותחילה הייתה הסלקציה. לאחר מכן ראינו את הבתים בהם היהודים גרו, את המיטות, שירותים, כיורות וכל תנאי החיים המזעזעים שהיו להם, ואת ההריסות של התאי גזים והמשרפות. אח"כ הלכנו למוזיאון ששם אספו את כל השערות, נעליים, משקפיים, מברשות, מזוודות וכל דבר אפשרי של היהודים וריכזו את זה בערמות ענקיות.
ראינו גם את הבניינים ששם היו מענים יהודים ומעקרים את הנשים תוך כדי ניסויים אכזריים.
אח"כ נכנסנו לחדר שם הדלקנו נרות וכל אחד אמר את שמות בני המשפחה שלו שנספו בשואה. אני לא הקראתי לא כי לא היו לי את השמות. זה באמת היה אחד הדברים המרגשים.. פתאום קולטים כמה אנשים ומשפחות נרצחו בשואה. אח"כ יצאנו החוצה וחילקו לנו מכתבים מההורים שגם זה היה מאוד מרגש. אח"כ חזרנו למלון אכלנו ארוחת ערב וסתם לא היה משהו מיוחד.
ביום שני נסענו לבית כנסת ולגני הארמון בלאנצוט. הבית כנסת היה יפה וגני הארמון היה מדהימים. ארמון מדהים וגנים יפים ומטופחים. משם חזרנו למלון ואכלנו ארוחת ערב, ומכיוון שזה היה הערב האחרון, לאחר שהתקלחנו ירדנו שוב לחדר אוכל, שם היו על השולחנות חטיפים ומחזיקי מפתחות שעליהם היה כתוב "מסע לפולין, עירוני א', 2007", ושרנו שירי ארץ ישראל, אכלנו, סיכמנו והסבירו לנו איך להתארגן למחרת.
ביום שלישי והאחרון נסענו לטארנוב, שם היה משהו כמו הכותל שזורקים אליו פתקים עם משאלות בתקווה שיתגשמו. אח"כ נסענו למכרות מלח. ירדנו במדרגות מאות מטרים מתחת לאדמה, והגענו למכרות שם היו פסלים מדהימים ממלח. בכלל הכל שם היה מאוד יפה ומיוחד. בסוף היו חנויות מזכרות וקניתי פסלים לסבתא וסיגי ושקית של מלח לאמא.
משם נסענו לשדה תעופה. הגענו באיחור, וסתם שמנו את המזוודות, החלפתי את הזלוטים ליורו [ונשארו לי הרבה זלוטים כי בקושי בזבזתי שם כסף], ועלינו למטוס. רוב הטיסה ישנתי או לפחות ניסיתי לישון כי הייתי ממש עייפה. אח"כ הגענו, מצאתי את המזוודה שלי, ראיתי את אמא ויואב וחזרתי הביתה.
טוב עכשיו אני רוצה לכתוב עוד כמה דברים יותר כללים שהיו: נסענו מלא שעות באוטובוס, וסה"כ נהניתי מהנסיעות. כל בוקר התחלנו עם השיר "בוקר טוב" מהמחזה "עוץ לי גוץ לי" ועוד כל מיני שירים והיה כיף להתחיל ככה את היום. חוץ מהשירים ראינו סרטים, דיברנו, ישנו באוטובוס והיה נחמד. המדריך שלנו [רוני] היה דיי טוב, והקשבתי להסברים שלו רוב הזמן. כולן כל הזמן ביקשו ממני לעשות להן צמות סיניות, טחנתי שם כל היום אוכל וממתקים ונראה לי שהעלתי כמה קילו. חשבתי לפני המסע שאני יותר אתחבר רגשית לכל מה שאני אראה, ואבכה ואתרגש, אבל בסוף כשראיתי פשוט לא קלטתי את מה שראיתי ובאיזשהו מקום לא באמת התחברתי, וכמעט ולא בכיתי. היה קפוא לחלוטין, כמו שיא החורף בישראל. זה היה ממש משונה לחזור לארץ ולא לקפוא מקור כשיוצאים.
וזהו, סה"כ אני שמחה שיצאתי, זה באמת היה מסע שלמדתי בו ונהניתי בו למרות הכל וזאת באמת חוויה שאני לא אשכח.
עכשיו אני אשים כמה תמונות:
המצבות בטרבלינקה
מיידנק
קרקוב
קרקוב
דגל ישראל על רקע אוושוויץ'
מה שנשאר מהמקלחות ותאי הגזים באושוויץ'
ערימות הנעליים של היהודים
הארמון
אני על רקע בניינים בקרקוב [אם אני לא טועה..]
אם הייתי יודעת איך הייתי שמה גם את הסרטון של הריקוד של רם כהן עם הרקדניות XD
טוב אז זהו בינתיים.. אני ממש בספק אם מישהו קרא את הכל... אבל בתכלס כתבתי את זה לעצמי אז זה לא באמת חשוב לי.
יום טוב
=)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
