אתם יודעים מה הכי עצוב לי? שיש כ"כ הרבה צביעות ושקר בעולם. וכן אני יודעת שלהגיד שלרצות עולם בלי צביעות ושקר זה משפט נורא תמים, אבל באמת חבל לי שיש הרבה אנשים שמלכלכים גם על החברים הטובים שלהם, ולידם הם הכי סבבה בעולם.
ונכון, אני לא יכולה להגיד שאני ב-100% בסדר מהבחינה הזאת, אני גם לא חושבת שיש כזה דבר, אבל אפילו שאני מסתכלת על המשפחה שלי, ועל ההורים שלי... על כל השקרים והשנאה בינהם... ולחשוב שהם כביכול אמורים להיות הדוגמה שלי לחיים... נו בכל זאת הורים...
וגם עם החברים והסביבה. נכון, אין אף אחד מושלם, ולכל אחד אפשר למצוא מיליון נקודות יותר טובות ופחות טובות, ועל כל אחד אפשר למצוא על מה לרכל, אף פעם לא חסר. אבל אני חושבת שהדבר שהכי חשוב בין חברים, זה האמון והידיעה שאין דברים שמסתירים ממך, ובטח לא שמרכלים עלייך מאחורי הגב.
זאת גם הסיבה העיקרית שחסמתי תגובות לא מאומתות- נורא חשוב לי לדעת מי מגיב לי ומי חושב עליי מה. אם למישהו יש בעיות איתי- שיבוא אליי ויגיד לי ולא יכתוב לי כתגבה לבלוג שבמילא אין לי מושג מי זה ואני לא ממש יכולה להתייחס לזה ולעשות עם זה משהו. במיוחד שנראה לי שרוב תגובות הנאצה הן מסתם אנשים משועממים שאין להם מה לעשות בחיים, אז הם מחפשים איזה סוג של 'אקשן'. דיי עצוב הייתי אומרת.
טוב אני חושבת שכל החפירה הזאת באה מכיוון שבאמת שאני נתקלת בזה כ"כ הרבה... כמו שכבר כתבתי- גם במשפחה, וגם בחברים, ואני ממש מקווה שהחברים שלי לא צבועים כלפיי כמו שאני לא צבועה כלפיהם.
כמו כל מדינת ישראל בערך, אני גם בשביתה. אולי לא לגמריי כי עדיין אני כל יום מגיעה לבי"ס לאיזה 2 שיעורים ואין באמת תחושה של חופש, אבל יחסית למה שהיה אמור להיות לי עכשיו זאת בהחלט תקופה רגועה.
אני משתדלת גם לנגן יותר, באמת שהמוסיקה היא חלק חשוב מהחיים שלי, ואני מתעסקת בזה דיי הרבה, ואני יודעת שאחרי שתגמר השביתה בטח לא ממש יהיה לי זמן לנגן.
היום סטף באה אליי, והלכנו לירקון ועשינו בוקים אחת לשניה חח
אני אשים כמה תמונות:
טוב ופה אני מסיימת.
יום טוב שיהיה (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
