לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


שלום,הגעתם לבלוג שלי!נא להשאיר הודעת תגובה אחרי כל קריאת פוסט-או אחרי הביפ.ביייייייייפ!! חחח תהנו!

כינוי: 

בת: 37

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2008

הזמנה לחתונה.


בגלל עומס החדשות,האירועים והאווירה שנחתה עליי כרעם ביום בהיר לא שמתי לב שפברואר כבר הגיע,והוא הכיל בתוכו כ"כ הרבה דברים,משמחים מאוד ומעצבנים מאוד גם יחד.

 

אני חושבת שהכותרת החשובה ביותר מבחינתי לפחות היא שרק לפני שבוע התבסרתי שאחי הגדול עומד להתחתן.

אני יכולה להתחיל לכתוב מגילה או פוסט גדול על זה שאיך אחי הגדול פתאום גדל לי מול העיניים ורק לפני רגע הוא עשה לי "מתקן" והרים אותי על השטיח הורוד בבית הישן שלנו,ואז זה עבר שהוא הסיע אותי באופניים לגן החדש בשכונה החדשה,ועבר לכך שהוא הסיע אותי באופנוע שלו בצבא מהרצליה לתל אביב,ופתאום הוא מתחתן לי.

אבל הגעתי למצב שבו נשארתי מחוסרת מילים,ורק הדמעות צצות להן בקצה העין כל פעם מחדש.וההתרגשות שבתוך הלב גדלה מרגע לרגע.

באותו יום שהם סיפרו לנו את זה,ישבנו בארוחה משפחתית והם קפצו בספונטניות בסופה,אחרי שחזרו מסופ"ש בצימר,סיפרו מה היה להם ואז,סיפרו לנו את הבשורה.מיד אמא שלי ואני פרצנו בבכי,ובעיקר לא האמנתי על עצמי שאני כזאת רגשנית.בכיתי כמו שבחיים לא בכיתי מאושר.כי אף פעם לא קרה לי משהו כזה משמעותי,לפחות למישהו שכ"כ כ"כ קרוב אליי.

 

היום שאחרי זכור לי כיום המאושר ביותר שהיה לי כמעט בחיים.הייתי ב"היי" טבעי,הרגשתי היפרקטיבית,לא מחקתי את החיוך מהפנים שלי והייתי מאושרת.צלצלתי לכל העולם וסיפרתי להם,ושיגעתי את החברות שלי מהמשרד שהתרגשו איתי ביחד והן חולקות איתי את הרגעים האותנטיים שבהם אני באמת בוכה פתאום,או מתרגשת,או בעלת קול חנוק כשאמא שלי אומרת שהיא מתחילה עם הרשימות של המוזמנים.

 

אבל עוד לא באמת עיכלתי.

כי היה ברור לי שזה יקרה,והם ביחד וגרים ביחד וזה לא נראה לי מוזר,אבל פשוט,המחשבה שהוא כביכול מתנתק מהמשפחה הקטנה שלי מפחידה אותי.

כי בינתיים זה רק אני,אח שלי,אחותי וההורים שלי,והשאר הם נספחים נוספים בבית.אבל עדיין יש לנו גרעין,ועכשיו חלק מהגרעין מתפצל ומקים לו משפחה משלו,והקן הולך ומצטמצם.

אין מילים בפי עוד כדיי לתאר את ההרגשה שיש לי.

כל ההכנות בפתח,ואני מחכה להן כמו שמחכים לגשם בזמן בצורת.

 

למען האמת,החתונה של אחי הוא הנקודת אור היחידה הטובה שקרתה לי החודש.

גיליתי שלמטבע יש שני צדדים.

ובמהלך השבועיים ומשהו האחרונים,גיליתי כמה שהצבא,ובמיוחד המפקדים יכולים להיות אכזריים אלייך.

בשבועיים הפכתי להיות כמו שבחיים לא הייתי מאז שהתגייסתי,הפכתי לבנאדם סגור,עצוב,כמעט ולא מחייך,לא שרה כבר,לא צוחקת,בוכה כל יום,נמאס לה.

בחיים לא חשבתי שזה יקרה לי.ראיתי שזה קרה לכולם מסביבי,ולא חשבתי שזה יקרה לי.אמרתי לעצמי,איך זה יכול להיות שכולם ככה ורק אני לא?משהו בטוח לא בסדר,והנה,הם הצליחו שזה יקרה גם לי.עם כל הרוע והשמחה לאד הזו שלהם.

אבל יש לי הרבה חיזוקים,ולמרות שרע לי,ומתסכל לי,ואני מקבלת יריקות לפנים מכל העבודה הרבה שאני משקיעה,אני מנסה לצוף ולתת לזה לעבור לידי.להמשיך הלאה ולהיות חזקה.ולשמור על מי שאני,על מי שכולם רואים אותי ומכירים אותי וגם מחזיקים ממני.שאני זו שמאירה את המשרד,וזה לא בקטע של התנשאות.כי אני עושה את זה לא רק בשביל עצמי,אלא בעיקר בשבילהם.כי רע לכולם,וזה מקום קר ומנוכר,וגיליתי את זה טוב מאוד בשבועיים וחצי האחרונים,ואני עושה את המאמצים שלי כדיי שייראו שהם לא הצליחו לכבות גם את הלהבה שלי.

ואני מרגישה שאני בבור ללא תחתית,וזה לא עומד להיגמר בקרוב..רק שהמפקדת החדשה תגיע כבר..שיהיה שינוי,שיהיה יותר טוב.

 

כל מה שחשבתי שאני אשיג ויילך לי בקלות התברר לי כשטויות.עכשיו אני רואה שיותר מתמיד אני צריכה להילחם על הדברים שחשובים לי,ואני צריכה לאזור אומץ.אם זה לא לצאת פראריית בתגבורים,אם זה להילחם לקבל את הדרגה,ואם זה להילחם כדיי לקבל את השרוך.ובעיקר,להילחם כדיי לשרוד,ולא להגיע למצב של ייאוש שאני מתחילה לספור את הימים ולהכין טבלאות ייאוש עד לשחרור.למרות שעברו 7 חודשים רק.

 

כולי תקווה שכל ירידה היא לצורך עלייה.

 

 

זהו לבינתיים.

 

שיהיה לכולנו המשך חודש נפלא,ומלא בבשורות טובות.תחייכו,האביב בדרך. :)

נכתב על ידי , 21/2/2008 20:33  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 18 עד 21 , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדייזה רחלי :) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דייזה רחלי :) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)