אפילו שזו לא אני שחווה את זה,

אפילו שזו לא אני שמרגישה את זה

ואפילו שזו לא אני שטועמת בטעם היגון והשכול

אני מרגישה את זה בתוכי,בתוך הלב

כצופה מהצד

כמתבוננת

כעומדת אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות

כדיי לשפר,לחזק,להגיד,לחבק,לתמוך.

הכאב כל כך מובן לי,למרות שבחיים לא הרגשתי ככה.

האהבה היא יותר גדולה לפעמים משאי פעם נוכל לדעת או להרגיש

ויש לה כוחות שבונים לנו עולם משלנו

או הופכים את אותו אחד לעולם שלנו

וברגע שאותו האחד נעלם מן העולם הזה,

העולם הפנימי שלנו חרב.

הסכין קרובה ללב,והיא ננעצת חזק כל כך,

כשכל דקירה מזכירה רגע אחר או תחושה אחרת שנבעה מן האהבה הזו.

והדמעות מובנות כל כך.

ואני בכיתי,כי צפיתי מהצד,ונעלמו לי המילים.

זה היה כמו לראות סרט עם סוף מר,ובלי כוונה למצא את עצמך מכוסה בדמעות,

אבל לאחר הסרט אתה מנגב אותם ואומר-חבל..זה עצוב..אבל זה רק סרט.

הפעם,זה לא סרט.

וקשה לי לקלוט.וכמו הכאב של ההחמצה שאני מרגישה כהזדהות עם הגיבורים עצמם בסרט,

ככה אני מרגישה גם עכשיו.

את כאב ההחמצה שהייתה,

את גודל ההשתאות,והכוונה,

איך שהוא זרם לה כמו מים,היא ציירה,חלמה,דיברה וחייתה אותו.הוא היה החיים שלה.

ואולי הייתה מחשבה שיום אחד,יהיה סיכוי,אולי אפילו רק לומר לו.

אבל זה לא היה מספיק.

היא לא הספיקה.

וזו ההחמצה.

ואני עדיין מחבקת את הבטן הריקה והכואבת,

ולא יודעת איך להסתכל בה בעיניים,כשבמקום אור ישנו רק חושך,

כמשהו שנכבה בנשמה שלה.

ודמעותיה משקפות את דמותו כנמצא בכל אחת ואחת מאותן דמעות שזולגות ללא הרף.

האהבה לא מתה,את זה אני יודעת,

אבל התקווה כן

והמציאות עצמה,שנתנה תחושה שיש קצה חוט,והמוחשיות שלו בתודעה שהוא קיים,

מתחילה להתקלף כמו קיר ישן.

החיים מראים לי צדדים של שחור ולבן.

ונותנים לי להרגיש שמשהו בי לא בסדר,שמשהו קורה מסביב ואני לא יכולה להניח עליו את היד

ומרצף של אירועים וצירופי מקרים,

מישהו מנסה להראות לי שאהבה היא לא בהכרח הדבר שתמיד דמיינתי שיכול להיות.

תמיד הכרתי את הצד הטוב שלה,

אך בזמן האחרון אני רק רואה את הצדדים המכוערים והרעים שלה,

וזה גורם לי פתאום להירתע ולפחד.

ואני מנסה להיות גמישה ולהבין כל פעם שלא משנה מה שאני או מי שאני,זה מה שיש.

ולפעמים אני מחפשת מישהי אחרת בתוכי,אבל רואה שזו בעצם אני,למרות שאני מרגישה שמישהי אחרת חיה את החיים שלי,ושוב,אני רק צופה מהצד.

בא לי להשתחרר,בא לי לצעוק,בא לי לבכות,בא לי לצחוק כל כך הרבה עד שתכאב לי הבטן,בא לי לרקוד כל כך הרבה עד שיכאבו לי הרגליים,בא לי לשתות כל כך הרבה עד שאני אאבד את ההכרה,בא לי לישון כל כך הרבה עד שאני אצבור כוחות מחודשים.

בא לי...

משהו חדש.

מקום חדש,יותר חופשי,אחר ומשוחרר.

אני אסיים עם שיר שמתיי ששמעתי אותו וקראתי את המילים שלו,הבנתי שהוא נכתב למעשה עליי.נראה לי זה השיר היחידי בעולם שבינתיים הרגשתי כלפיו ככה,שהוא כל כך אני.

Wild Horses

I feel these four walls closing in
Face up against the glass
I'm looking out, hmmm
Is this my life I'm wondering
It happened so fast
How do I turn this thing around
Is this the bed I chose to make
It's greener pastures I'm thinking about
Hmm, wide open spaces far away

All I want is the wind in my hair
To face the fear but not feel scared

Ooh, wild horses I wanna be like you
Throwing caution to the wind, I'll run free too
Wish I could recklessly love like I'm longing to
I wanna run with the wild horses
Run with the wild horses, oh


I see the girl I wanna be
Riding bare-back, care-free
Along the shore
If only that someone was me
Jumping head-first, head-long
Without a thought
To act and damn the consequence
How I wish it could be that easy
But fear surrounds me like a fence
I wanna break free

All I want is the wind in my hair
To face the fear, but not feel scared

Oooh, wild horses I wanna be like you
Throwing caution to the wind, I'll run free too
Wish I could recklessly love like I'm longing to
I wanna run with the wild horses
Run with the wild horses, oh

I wanna run too
Oooh oh oh oh
Recklessly emboundening myself before you
I wanna open up my heart
Tell him how I feel, ooh ooh

Oooh, wild horses I wanna be like you
Throwing caution to the wind, I'll run free too
Wish I could recklessly love like I'm longing to
I wanna run with the wild horses
Run with the wild horses
Run with the wild horses

Ooh ooooh ooh ooh ye-yeah yeah oohh
I wanna run with the wild horses, ooooh