עוד נגיעה ועוד עצב, הכל כאן מוכר בעצם...

אין לי כוח לשוב יום ובסופו כאב ראש

אין לי כוח ששוב תזרוק מילה ואחר כך תיעלם,

או סתם תגיד בלי להרגיש בכלל "יש לי חברה" כדי לבדוק איך אתה מדגדג לי את הרגשות וגורם לי להיות על סף בכי.

אין לי כוח לקבל מיילים "אתם ממש מוסיפים לנו כבוד" ולשאת בכל האחריות על הכל.

אין לי כוח לקחת את האשמה עליי תמיד, כי אני זאת שהכל עומד על הכתפיים שלה,

וכנראה שהן לא מספיק איתנות בשביל להחזיק 15 אנשים... עדיין לא.

אין לי כוח להוציא גימלים פעם אחר פעם אחר פעם ולהשתעל למוות במשרד כי אני לאבאמת יכולה להיות חולה.

לא בא לי לקחת את כל העשבי מרפא האלה ולהידקר פעם בחודש במחטים כדי שזה יעזור למערכת החיסונית שלי- כי זה לא.

אין לי כוח כל פעם לנסיעות האלה, להגיע ב9 הביתה ולהישפך למיטה.

אין לי כוח לצאת ולחייך בשישי שבת, ולראות משחק של מכבי בחמישי.

אין לי כוח, אין לי אנרגיות, אין לי מערכת חיסונית.

מזל שיש לי אותך...