גולבה מש

ככה אני מרגישה.

קחו בנאדם, בטלו את השינה, הפכו אותו לטבעוני (כן אני יודעת שזו בחירה שלי אני לא מאשימה בזה אף אחד), הוסיפו לו מליון משימות, הפכו אותו לעורך גרפי של עיתון שלא אומרים לו מתי לערוך אותו, שימו אותו בתפקיד רכז פעילות קהילתית חדשה שלאף אחד אין שמץ של מושג איך היא אמורה להתנהל, הוסיפו לו סיוטי לילה, אימרו לו שהוא צריך משקפיים, והנה לפניכם פצצה מתקתקת.

כמה עגבניות מלא גרגרי חומוס ולחם בלי כלום. בסוף עם שוקולד. איזה דיכאון. אבל קפה עם חלב סויה זה דוקא טעים, נותן טעם של וניל. זו הבעיה שלי, שקשה לי להתעלם בלב שלם, באמת, פגם, ולכן זו לא ממש בחירה יזומה, יותר התחמקות ממצב של ייסורי מצפון, הבחירה ההגיונית ביותר.

אין לי פה כל כך חברים, ובזמן האחרון אני "אנטיפטית". התנהגות לא רווחית במצב שלי, אבל מה לעשות שלפצצות מתקתקות עדיף כבר להיות אנטיפטיות.

אגב, אני מגזימה, אני תמיד מקצינה, הכל יהיה טוב ואל תדאגו לי.

וזה נכון לתמיד. זה לא נאמר בטקסט כי זה מובלע כבר ברווחים. עצם זה שאני מתלוננת נובע מזה שכבר מתחיל להיבנה אצלי שיפוט הגיוני ופרופורציונלי של הבעיה, כמו זה שאם אני מדברת שטויות על משהו (מבחינה של ערבוב מושגים) כנראה שכבר יש לי הגדרה נורמלית של אותו דבר.

דיי לברבורים, אומרים שאני "פשוט כל הזמן מדברת", כנראה באמת איזה חסך בדיבור, טראומה בילדות, או חוסר איזון של כימיקלים במוח, לכו תדעו. => כן המשפט הזה מוגזם וציני ונועד למטרת עצם קיומו ולא לשום דבר מעבר לכך.

אני מרגישה כאילו יש לי חום. כל הזמן צריך לרוץ, כל הזמן שום דבר לא מספיק, כל התכנונים לא הגיוניים, אין דקה להרגע, יש רק דקות לתכנן לאן ומתי לרוץ כמו אוגר בתוך מתקן שכזה, נו, אתם יודעים. לאכול בעיקר ירקות נותן תחושה של קלילות, כאילו אני יכולה בכל רגע לדחוף את האדמה, ללכת לרחף קצת ליד התקרה, מעל הגגות, להשקיף, לומר "המ" אדיש ולחזור בנחיתה רכה. גזרים זה טוב לראיה, חה חה חה, אני יודעת שזה לא יעזור לי, אבל נו, מה זה משנה, גזר זה בריא.

גוף מזדקן זה מפחיד. ואני יודעת שאני מקדימה את זמני באיזה 60 שנה, אבל הנה, בעיות ראיה, והשיניים שלי לא משהו, והשרירים בגב שלי חלשים, ואני כבר רואה את זה. זקנה חצי עיוורת עם שיניים טוטבות, שטווח הראיה שלה כולל בעיקר את הרצפה וחלק קטן ממה שמולה, בגלל שהגב שלה הוא בצורת האות ח'.

אני מקבלת תחזית אוסטרולוגית מהמספר 4050, נרשמתי לזה בטעות מתישהו, וזה דיי נמאס, זה גם מבזבז לי שקל ליום. מצאתי את זה (לא את ההרשמה) בפורום בתפוז: http://sf.tapuz.co.il/shirshur-79-120805030.htm מה, באמת אין דרך לבטל את זה?! איזה מעצבן! אם מישהו יודע או יש לו רעיון, בבקשה תגיבו, אמא שלי בטח תהרוג אותי על זה ותשים אותי שוב על טוקמאן, שזה זוועה. ואם אני לא אצליח לבטל את זה אני פשוט אפסיק לקרוא את זה, ואמחק ישר, כי זה מגשים את עצמו, גם בדברים הרעים. אם מישהו רוצה לעשות לי הרצאה ממש ארוכה (או אפילו פחות ארוכה) על למה אסטרולוגיה זה בולשיט, אני לא חושבת שזה לא בולשיט, אני חושבת שבמקרים מסוימים זה קולע, ואני נורא אשמח אם תחסכו את זה ממני.

מה אוכל טבעוני כשהוא צריך סוכר? צנצנת סוכר?

-.-'

אני צריכה גיטרה ),: והיא בבית. וחסר לה מיתר. ועוד מיתר עושה "בזזזזזז". אני צריכה דחוף להיתפרק, אבל אסור לי. כי יש לי מליון דברים, רק היום יש לי להתקשר לאיזה פוסטמה מאיזו עמותה אחרי שאני אתייעץ עם קבוצת אנשים שאין לי סיכוי לתפוס את כולם יחד, אני צריכה להעביר פעילות קהילתית ראשונה, להצביע בבחירות ולפגוש את כל חברי הפעילות הקהילתית ב9 בערב (=הזמן הפנוי שלי מת סופית). ברגעים אלה ממש אני אמורה לעשות פרוג'קט נורא דחוף באנגלית (כן, אני באמצע שיעור אנגלית בכ'6 עכשיו). נשאלת השאלה- למה לעזאזל אני כותבת בבלוג במקום?! אבל אני חושבת שזה דיי צף על פני השטח.

אפילו כשהכל טוב, ודוקא סבבה, והיה יום טוב, ולמה אני עדיין פצצה מתקתקת, לא ברור. כנראה שמצב הרוח של הפצצה לא משפיע על החומר נפץ.

טיק טק, טיק טק, טיק טק, טיק טק.....