גולבה מש

מגפה שתוך מעט מאוד זמן כבר יש 130 הרוגים ואינספור נדבקים

אנשים מטיילים ממקום למקום ומן הסתם שהמגפה מתפשטת.

עכשיו היא גם בישראל.

אין שום סיכוי לשים אדם בבידוד בלי שהוא הספיק להדביק עוד אנשים לפני כן, כי אדם הוא יצור חברתי.

מכאן שהמגפה רק תתפשט עוד ועוד

במיוחד שישראל כל כך שאננה

לא אוסרת על טיסות

לא מספקת נהלים חריגים ליתר ביטחון

צריך להיות תמיד בדרגת כוננות אחת *מעל* מה שנחוץ

אחרת המגפה לא נבלמת מן הסתם

עכשיו יש גם מקרה בתל אביב. יופי. זה שניה מירושלים. מלא אנשים מירושלים נוסעים לתל אביב כל יום.

והכי כיף זה לחזור לבית ספר. כי יש לנו אנשים מכל הארץ, תל אביב, נתניה, כיף חיים.

ומה אם אני אגיד שאני לא חוזרת? שאני נשארת לשבת בבית, כי אני רוצה להקדים תרופה למכה במקום להידבק ואז להיזכר "אוי, נכון, לחיות בפנימיה זה ממש מגביר את הסיכויים למגפה"

אבל לא, כי אני הרי מגזימה. מה שאני אומרת "לא רלוונטי" לעכשיו. זה יהיה, נניח, מה שכולם יחשבו בעוד חודש, כשיהיו חולים בכל הערים כמעט, ובתי החולים כבר יהיו עמוסים עד אין קץ, ומה שנאמר לגביי זה שמלאי התרופות שלנו לא מספיק יהפוך להיות מוחשי לפתע.

ובינתיים, אני סתם פחדנית ומגזימה, וכולם יגרמו לי לעשות הכל כרגיל ויצחקו עליי "מה את כל כך מודאגת"

ואם אני אבטל נסיעות לת אביב אנשים יראו את זה בעין עקומה. ולא להגיע לבית ספר יהיה מאוד בעייתי כי בדיוק יתחילו כל הבגרויות. אבל לא. בואו נשב כמו חמורים ונחכה שהממשלה המפגרת תוציא הנחיות באיחור כשכבר לא יהיה כל כך מה לעשות.

האמת היא שאם היה לנו ממשל דיקטטורי היו לנו יותר סיכויים לצאת מזה. מישהו אחד אומר "סוגרים את הגבולות, משקיעים את מירב התקציבים בהתמודדות עם המגפה", ואצלנו הכל שוויה שוויה, לא להרגיז חס וחלילה מישהו שרוצה לנסוע למקסיקו, לא להגביל לו את החופש המקודש שלו שמאיים על כל אחד מאזרחי המדינה.

למה אנשים לא חושבים לטווח רחוק. כל הזמן עם ה"יהיה בסדר" וה"זה לא יגיע אלינו".

אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות במצב כזה. 

נ.ב.

כולם ישנאו אותי אם אהפוך לרוח רפאים מתחמקת שלא לוחצת ידיים ולא נוסעת לת אביב. מצד שני, עדיף שישנאו אותי מאשר שלא ישארו בכלל אנשים כדי לשנוא או לאהוב.

חשוב!!!!!!!

ההנחיות ממשרד הבריאות להגנה מפני המחלה:

http://www.health.gov.il/news/news.asp?ID=536

לקרוא ולשנן (וליישם) בכל בית!