גולבה מש live another day, climb a little higher, find another reason to stay...(: |
כינוי:
בת: 33
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
יולי 2009
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 7/2009
פעמונים בפסנתר ופחדים חשוכי מרפא
פעמונים בפסנתר
מהבהבים כמו פנסי רחוב
בעיניים רדומות
מלאות בדמעות.
וכולם נעים בשיר
ידיים למעלה
מצד לצד
כשייצאו הם לא יכירו
אבל עכשיו הם אחד.
הנה, הם כבר לא זוכרים.
ומחפשים רק את עצמם
בתמונה
השכבתית.
נמאס לי להספיד
יש להביט קדימה
לתוך הערפל
נראה שטעם אין
בניחושים עיוורים
אך העיניים עוד רואות
בטיפשותן הן מתאמצות
לראות את מה שמסתתר לו בעתיד
לצפות לפתור, מתוך הפחד להפסיד
או להיתפס לא מוכנים
לפני הרגע הגדול
ובטעות, לרגע,
לחיות את הרגע.
קשה לא להיתדרדר. פייסבוק זה השטן. אבל מזל שהמחסור בזמן יציל אותי בקרוב מכל מה שטמא במידה שאי אפשר להתכחש. פעם ישראבלוג היה הידרדרות, עכשיו זה המקום הנקי (אני כותבת, אף אחד לא קורא, לא נותן ציון, לא מחליט אם הכינוי שלי כוסי או לא...)
אני יודעת שאחרי התיכון יש חיים.
וגם אחרי.
עדיין מפחיד אותי למות.
ומה אם אין
כלום
אחר כך?
פעם הייתי יותר חכמה. לא הייתי מפחדת, יש לי הסבר פשוט (נמצא ברשימות).
אבל אנחנו מזדקנים והפרנויות משתלטות.
איזה שטויות.
נטלי, לכי לישון. נכון שככה הזמן יעבור יותר מהר, אבל לפחות עם תועלת.
לכי לישון ותחזרי למקום ממנו באת. לדימיון. ותישארי שם עד שלמציאות יהיה משהו טוב יותר להציע מפחדים חשוכי מרפא.
| |
|