כינוי:
בת: 33
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 9/2009
יום כיפור?
נא לא להגיב לקטע. תודה. למה? סתם כי לא בא לי. גם לא
אז הנה. כל החטאים בבת אחת, גם באינטרנט, גם כותבת, והחולצה שלי אפורה ולא לבנה.
אני גם לא יוצאת להסתובב ברחוב, אולי אצא, אבל לא, אני מתה מעייפות
זו התשישות של הבחילה כמו שמתעוררים ב8 בערב משינה של 5 שעות
נרדמת מהר ורע
יודעים,
בשנת שירות כמו בצבא, עכשיו הבנתי
לאף אחד לא איכפת (מבחינה מערכתית) שאתה מבלה פרקי זמן שלמים בלי החיים שלך
פשוט ככה
מתעסק בלתפעל את המנגנון, מוציא את כל הכוח, אתה לא חשוב, חשוב שהמערכת תפעל, לא שואלים את דעתך, וגם ככה זה כל כך משעמם שאין בכלל על מה לגבש דעה. דעות על ניקיונות? או על העתקת טקסט ממקום למקום?
ואז כל האנשים, התחביבים, המחשבות והזמן הולכים ישירות לתחת.
מחליקים את זה, ממשיכים הלאה, העיקר שלא יהיו פשלות ושבן אדם לא יתמוטט ככה סתם. אז שידאג לעצמו. עדיף שגם לא יתבאס, זה מוריד מהריכוז. כשמישהו מבואס מעודדים אותו- כדי שימשיך לתפקד. האופציה שהוא ישאר מדוכדך למשך זמן ויהיה לא יעיל לא באה בחשבון. כשחוזרים הביתה אמורים "למלא את מלאי האנרגיות". הפגישות הנמהרות עם האנשים דומות לאדם רעב שמקבל ארוחה פעם בשלושה ימים ויש לו חמש דקות לאכול. הוא נחנק ומשתנק, האוכל יוצא לו מהאף ונכנס לדרכי הנשימה, ומני דברים לא נעימים אחרים, אבל הוא רוצה, רוצה לאכול, ועכשיו, מהר, לפני שיגמר.
מתערבים שחוויית האוכל לא תזכר אצלו כחיובית במיוחד.
המטרה היא לא שיהיה לי הכי טוב, אלא שאני אהיה הכי טובה. הכי טובת לב, הכי יעילה, הכי עוזרת ומצליחה. חושבת מהר ועונה את התשובות הנכונות. זה הולך לי לא רע (אולי חוץ מהעוזרת), וזה מה שאמור לגרום לדבר הראשון - שיהיה לי הכי טוב. אבל וואלה, סיפוק זה לא הכל. משום מה יש רצון משונה להחזיק למישהו את היד, כבר לא משנה למי, ולדבר שטויות, וגם לגמרי ברצינות לשם שינוי, לשאול שאלות לא מתוך נימוס, ולהישען בלי להתנצל. לא לחשב כל הזמן איזה דברים מאפשרת איזה רמת קירבה לאדם זה או אחר. לדבר ולראות שמבינים, שלא צריך לתרגם.
אבל בסוף כמובן שמשתנקים. ורק מפספסים, מבזבזים, לא מבינים, רבים, מוותרים ומשלימים עם זה. עד הפעם הבאה. ובינתיים לרעוב, יש צום, לא?
אז שיהיה לי צום קל, השנה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
