לא קמה
ולא קמה
ולא זזה
ולא עונה
רק עזבו אותי
כולם רעים, למה הם מפריעים?
מפריעים להעלם, מפריעים להתכסות ולא לראות
זכות טבעית
להיות עצמאית
לפרום את עצמך עד תום
אז מה
לעמוד מהצד
לחכות
למה?
לסוף או להתחלה?
איך שלא תסובבו לא טוב
ואם טוב אז כנראה שמתעלמים
ממפלצת חדשה שמתחבאת, שותקת
איך אפשר להיות מלא תקווה מול אדם
שלא מאמין בה?
זה לא עיניין של חוסר הבנה, של חוסר ידיעה
זה עיניין של חוסר רצון.
אני יודעת שהדלת שם, אני יודעת ששם הפתרון,
אבל אני לא רוצה להתאמץ, מתוך ברירה אני בוחרת לנפץ, לתרץ
ולפרום את עצמי, עוד
מה תגידו? בנאדם הוא בכל זאת חופשי? שגם לי יש חיים וזה לא עינייני?
שלהפיל אחריות זה ממש באופנה, אם אדם בדכאון, אז נקרא למשטרה.
אבל מה אפשר לעשות,
איך ללמד ציפור לעוף
אם היא חושבת שהיא צב
איך להראות את האור
אם מפנים את הגב?
אין מה לומר, הנה גם אני, במקום לעשות שיעורים- כותבת לעצמי
אז איך אפשר להאשים אם גם אני כזאת, אבל לא ברמות האלה, ולא מאותן סיבות
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
