קשה לא להיתדרדר. פייסבוק זה השטן. אבל מזל שהמחסור בזמן יציל אותי בקרוב מכל מה שטמא במידה שאי אפשר להתכחש. פעם ישראבלוג היה הידרדרות, עכשיו זה המקום הנקי (אני כותבת, אף אחד לא קורא, לא נותן ציון, לא מחליט אם הכינוי שלי כוסי או לא...)
אני יודעת שאחרי התיכון יש חיים.
וגם אחרי.
עדיין מפחיד אותי למות.
ומה אם אין
כלום
אחר כך?
פעם הייתי יותר חכמה. לא הייתי מפחדת, יש לי הסבר פשוט (נמצא ברשימות).
אבל אנחנו מזדקנים והפרנויות משתלטות.
איזה שטויות.
נטלי, לכי לישון. נכון שככה הזמן יעבור יותר מהר, אבל לפחות עם תועלת.
לכי לישון ותחזרי למקום ממנו באת. לדימיון. ותישארי שם עד שלמציאות יהיה משהו טוב יותר להציע מפחדים חשוכי מרפא.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
