"למה לי לקחת ללב
יש לי דברים חדשים בראש
יש לי דמיון שעוזר לפעמים לשכוח. למה לי לקחת ללב - יש לי הרבה לאהוב מראש, יש לי תמיד חברים שעוזרים לשמוח."
("למה לי לקחת ללב", אריק אינשטין ושלום חנוך)
אז מה אם השבוע היה איום ונורא
אז מה שמחר סמינר השואה
אז מה שהסוף שבוע נגמר
אפילו אביב גפן יודע
שתמיד יש
"מחר".
ולמעשה יש גם, או רק, היום ועכשיו
"There is no other day,
Let's try it another way"
לקטר, לתכנן, לפחד, לעשות לעצמי מוניפולציות חרושות כבר, מה חדש
פתאום לעצור, להסתכל מסביב.
ולשאול את עצמי "האם מה שאני חושבת הוא עכשיו? או שזה עבר או עתיד? זה רלוונטי בכלל? זה הכל בראש שלי."
חזרתי לכיתה י'. ברישום.
עכשיו במקום לבוא לשיעורי הציור של הי"בניקים אני אבוא לשיעור רישום של הי'ניקים.
מרגיש יותר טוב, לחזור אחורה, ואווירה יותר טובה, קלילה, הם עוד לא זקנים ומודכאים, הי'ניקים
להם עוד דולקת המוזיקה במערכת וכולם שרים.
אחזור ב25 מהסמינר. מקווה שעם תובנות. אבל מי יודע?
sabres.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
