החיים זה לא הכל

אסירת תודה ומלאת הקלה

ככה אני מרגשיה היום

לא יודעת אפילו איפה להתחיל

אולי לפני כ- 8 חודשים, פנה אלי אחד הPM שאני לא מכירה וסיפר לי על תפקיד חדש באותו ארגון. וזה כל כך קרץ לי שישר אמרתי כן. חשבתי על כל היתרונות:

1. זה הוציא אותי מהקבוצה והמקום שהייתי בו, שהיה לפני פיצוץ של עבודה ויחסים אישיים לא טובים עם האחראים עלי

2. זה אמור היה להיות פרוייקט מתפתח - כלומר ידעתי שיהיה לי עכשיו שקט תעשייתי לתקופה ארוכה

3. זה היה נשמע מאתגר, כולל הקמה של קבוצה חדשה וניהול שלה

4. זה כלל שינוי מקום עבודה (לא ארגון) קיצור בפקקים ובזמני הנסיעה לעבודה

התעלמתי מכל החסרונות:

1. אין לי כבר כח לעבודה הזאת

2. שני ילדים קטנים בבית שדורשים תשומת לב ובכלל הרצון שלי להיות איתם ולא בעבודה

3. הכי חשוב - בדיוק התחלתי טיפולים לקראת ילד מספר 3 ולא לקחתי בחשבון את העומס הרגשי/נפשי שטיפולים ייקחו ממני - שלא לדבר על הריון חדש (שבאמת הושג אחרי כמה חודשים)

וככה התחלתי את התפקיד החדש, ותוך כ-8 חודשים הרסתי את כל השם הטוב שלי והיכולות המקצועיות שלי מול כל מי שמכיר אותי בחברה.

גייסתי שני אנשים, התחלתי בהדרכות אבל זה כל מה שעשיתי - כמעט כל משימה שקיבלתי בנוסף הצלחתי להחריב, עברתי ממנהל אחד שכבר הרים ממני ידיים למנהל אחר. וכשגיליתי שאני בהריון באתי מיוזמתי והרמתי את הדגל הלבן. באמת מתוך מקום של דאגה מקצועית לעתיד הצוות והמשימה שקיבלנו - ואמרתי שאני לא אהיה מסוגלת להיות שם 150% אפילו לא 100%

והיום נקראתי לשיחה 

ונמסר לי שהוחלט לפרק את הקבוצה שלי ולהעביר את האחריות על המשימות לקבוצה אחרת. אני נשארת בארגון בתפקיד אחר, וכנ"ל שני המגוייסים שלי.

למרות שאני אמורה להרגיש אכזבה שלא עמדתי בתפקיד, בושה שהגעתי למצב הזה, אחריות לאנשים שלי שלא ישארו בתפקיד שלהם - כל מה שאני מרגישה זה אסירת תודה לאנשים שדאגו להשאיר אותי בארגון ומלאת הקלה שאני לא צריכה לעשות את התפקיד הזה יותר.

מחפשת שינוי קריירה, וחושבת ברצינות על היום שאחרי מס' 3

בת 40, ונמאס לי מהיי טק