הפתעה.
לא נראה לי שאיי פעם לא עדכנתי ככ הרבה זמן...
ומה שמפחיד זה שזה לא שלא היה לי מה לכתוב להפך.. יש לי ככ הרבה דברים שקרו ואירועים שהיו ודברים שהשפיעו עליי המון. טוב לי.
זה בגלל זה?
זה דיי מפחיד לחשוב שאם אני אתן לטוב שפה להשתלט עליי אני אאבד אותכם.
אני לא רוצה לאבד אותכם!
אבל אני לא יודעת מאיפה להתחיל...
וטוב לי.
וזה לא כאילו איי פעם כתבתי רק מתוך דיכאון וכדי לפרוק.
לפעמים כן.. אבל זה לא כאילו המוטיב של הבלוג הזה היה לפרוק.. זה היה לשתף!
ולהשאר בקשר.
כי אחרת אין לי איך.
וזה מפחיד... כי אני חייבת אותכם בחיים שלי.
חייבת אותכם כי אתם חלק ממני והשמחה שלי לא תהיה מושלמת בלעדייכם.
אבל אני מוצאת את עצמי עסוקה בלהנות. ומתעייפת מזה.
ואין לי כוח להעלות את זה על כתב כי זה ככ הרבה טוב.
שמישהו ימצא לי פתרון.
כי אני כבר לא יודעת מה לעשות...
במשך כמה ימים כבר אני או מבטיחה לעצמי לעדכן.
או פותחת את מסך העריכה והוא נשאר בלאנק.
מה עושים??
אני צריכה למצוא את האיזון הזה.
ובאופן אוטומאטי אני מעדיפה שהוא יטה אליכם.
אבל אז אני לא לגמרי שמחה ~פה~.
וכשאני שמחה פה אני לא מספיקה לשמוח שם.
שמישהו יציל אותי. כי הטוב הזה בורח לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
